ב-3 בינואר 1970 שנפגשו חברי הביטלס באולפן בפעם האחרונה כדי לעבוד על השיר I Me Mine וגם אז בהרכב חסר של פול, ג'ורג' ורינגו בעוד שג'ון היה בדנמרק עם יוקו בבית בן זוגה לשעבר. כשלושה שבועות אחר כך, ב-27 בינואר, כשג'ון ויוקו כבר חזרו ללונדון, הוא כתב ג'ון את השיר Instant Karma ועלה בו הדחף להקליט אותו מיד באותו יום. כך, ללא קושי הצליח לשכנע את ג'ורג' להצטרף אליו באולפני EMI, לצד הקלידן בילי פרסטון, הבסיסט קלאוס פורמן והמתופף אלן ווייט. גם רינגו, כמו ג'ורג', היה מצטרף ללא היסוס אלמלא שהה אז בלוס אנג'לס כדי לקדם את הסרט The Magic Christian בהשתתפותו. ג'ון רצה להפיק את השיר Instant Karma בעצמו, כפי שעשה עם הקלטת השיר Cold Turkey בספטמבר 1969, אבל כשהציע לו ג'ורג' לגייס לשם כך את המפיק פיל ספקטור, הוא ראה בזה הזדמנות שאסור לו להחמיץ.
בעוד שהשיר Instant Karma נחשב היום לחלק מקריירת הסולו של ג'ון, נחשבו הביטלס באותה תקופה עדיין ללהקה פעילה, שהרי ג'ון הסכים לשמור בסוד את החלטתו לעזוב את הביטלס, עד שבאפריל 1970 נתן פול פומבי לפירוק הלהקה. לפיכך, נתפס בזמנו השיר Instant Karma כעוד פרויקט צדדי של ג'ון עד שייצא האלבום הבא של הביטלס.
בתחילת מאי 1970 יצא האלבום Let It Be והסינגל Instant Karma התחרה בו על המקום הראשון במצעד הפזמונים. בסופו של דבר, הגיע הסינגל Instant Karma של ג'ון למקום ה-5 במצעד הבריטי ולמקום ה-3 במצעד האמריקאי, ואילו האלבום Let It Be של הביטלס למקום הראשון גם בבריטניה וגם בארה"ב.
הנה גרסה של השיר Instant Karma מתוך הקלטת המאסטר של הסינגל, ללא אפקט ה-Wall of Sound של פיל ספקטור. זו גרסה שאני באפן אישי, אוהב יותר מהמקורית משום שמאפשרת ליהנות בצורה טובה יותר מהקול המדהים של ג'ון. אין בגרסה הזו את הצליל הפומפוזי שהוסיף ספקטור ויש בה, לקראת סופה, קטע גיטרה של ג'ורג' שלא נכנס למיקס הסופי: