ב-16 באוגוסט 1962 שוחח בריאן אפשטיין עם פיט בסט והודיע לו ש"החבר'ה רוצים אותך בחוץ". זו הייתה השיחה שסיימה את הקשר בין פיט בסט ללהקת הביטלס אחרי הליכה משותפת בת שנתיים. במגזין Mersey Beat פורסמה ידיעה בלעדית תחת הכותרת Beatles Change Drummer! (הביטלס מחליפים את המתופף) המודיעה על הצטרפותו של רינגו סטאר ללהקה ומציגה תמונה כוזבת ואידילית, כאילו עזיבתו של פיט בסט הייתה מתוך הסכמה הדדית וידידותית בין כולם:
Pete left the group by mutual agreement. There were no arguments or difficulties, and this has been an entirely amicable decision
פיט בסט עזב את הלהקה בהסכמה הדדית. לא היו ויכוחם או קשיים, וזו הייתה החלטה לגמרי ידידותית.
כאשר הופיעו הביטלס במועדון הקאברן שישה ימים אחר כך בשעות הצהריים, הם נוכחו לדעת כי המעריצים מאד כועסים. ברגע שעלו ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו לבמה, החלו המעריצים לרקוע ברגליהם ולצעוק:
We want Pete, we want Pete. Pete forever, Ringo never
ככל שצעקות המחאה נמשכו כך הצטרפו יותר מעריצים וג'ון, פול וג'ורג' נראו נבוכים ומודאגים. ג'ורג' החליט להתמודד עם המצב בצורה "אמיצה" והפנה את הגב לקהל והחל להתעסק עם המגבר. ג'ון ופול התחילו לכוון את הגיטרות ורינגו המסכן ניסה להיראות הכי קול שרק יכול היה. חברי הביטלס עדיין לא ידעו מה עוד הכינו להם המעריצים שהיו נחושים להפגין את חוסר שביעות הרצון שלהם מהחלפת פיט ברינגו. פול הישיר מבט אל הקהל וחייך חיוך מאולץ, מוכן לפצוח בשיר הראשון של אותו ערב, Long Tall Sally. המעריצים יכלו בקלות לראות שלמרות החיוך המזויף, פול לא נראה עליז ושמח כפי שהיו רגילים לראות אותו בהופעות של הביטלס.
ברגע שהתחיל פול לשיר, שלפו המעריצים עותקים של המגזין Mersey Beat עם הידיעה על עזיבתו של פיט שהחביאו מתחת לכיסאותיהם, והעמידו פנים שהם קוראים בהם כך, שכל מה שיכלו חברי הביטלס לראות מהבמה היה שורות של עיתונים פתוחים במקום הקהל הנלהב שהיו רגילים לו. פול המשיך לשיר אבל תוך כדי, ובמיוחד אחרי שסיים, לא נשמעו הצרחות הרגילות ומחיאות כפיים ורוב הקהל המשיך לבהות בעותקים של המגזין. הקהל המשיך לנהוג כך גם במהלך ההופעה והשירים הבאים. חברי הביטלס היו כל הזמן בפנים קפואות, כאשר ג'ון לנון הביט על הגיטרה ובאפו יוצא דופן לא התנהג כליצן. ג'ורג' הביט בשתי מעריצות שישבו בשורה הראשונה. הוא ידע שהן דלוקות עליו אבל הפעם הן התעלמו ממנו ומההופעה לגמרי. פול המשיך להסתכל אל הקהל עם חיוך מלאכותי ורינגו התפלל שהערב ייגמר כבר. חברי הביטלס לא סיפרו בדיחות והמעריצים לא צעקו שמות של שירים שהיו רוצים שיבצעו. בריאן אפשטיין הביט במחזה הזה מהצד מזיע מרוב דאגה ועוד לא ידע שמישהו סרט לו את המכונית שחנתה בקצה הרחוב ושג'ורג' יסיים את הערב עם פנס מפואר בעינו.
בצילומים שנערכו באותו יום ע"י תכנית הטלוויזיה Know The North של רשת Granada Television ממנצ'סטר, נשמעו מחאות מהקהל וקריאת we want Pete (אנחנו רוצים את פיט) נקלטה היטב ע"י המצלמות.
לשמחתם של הביטלס, המעריצים לא החרימו אותם וכל מה שרצו היה להעביר להם מסר על ההתנהגות שלהם כלפי פיט בסט, החתיך שבחבורה. אחרי ההופעה הזו, מבחינתם המסר עבר והכל יכול לחזור לעניינים הרגילים. הביטלס היו יותר מדי טובים מכדי לוותר על עליהם אבל מה שהם לא ידעו עדיין הוא שתוך חצי שנה הביטלס יהיו אלה שיוותרו עליהם, המעריצים מליברפול.