הזמר רוי אורביסון וויתר לביטלס אבל לא על שכרו
כשהביטלס הוציאו את אלבום הראשון שלהם Please Please Me ב-22 במרץ 1963, הם חוללו שינוי במוזיקה העולמית, כזה שאחריו שום דבר לא היה אותו דבר. חודשיים לאחר מכן, כאשר יצאו חברי הביטלס לסיבוב הופעות בבריטניה נזרעו הזרעים של תופעת הביטלמניה. ההופעות של הביטלס אז היו מהסוג הפופולרי בשנות ה-60, כלומר כללו מספר אמנים, ובמקרה הזה את הלהקות Terry Young Six, Gerry and the Pacemakers והביטלס עצמם, הזמרים, איאן קרופורד, לואיז קורדט, טוני מארש ודיוויד מקבת', והקומיקאי ארקי גרנט, כאשר כוכב הערב היה רוי אורביסון שהופיע בסוף הערב. עם זאת, הפכו הביטלס במהלך אותו סיבוב הופעות לכל כך פופולריים שדי מהר הפעו גם הם לכוכבי הערב, בתחילה לצדו של רוי אורביסון, ולאחר מכן במקומו.
ב-18 במאי 1963, התקיימה ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות הזה באולם Adelphi שבעיר סלאו. לפני אותה הופעה נגשו ג'ון ובריאן אפשטיין, המנהל של הביטלס, לחדר ההלבשה של רוי אורביסון והעלו את השאלה מי צריך להיות הכוכב, כלומר זה שסוגר את ההופעה. ג'ון ובריאן הציעו שהביטלס יופיעו אחרונים בכל ערב ורוי אורביסון שהכיר בעלייה המטאורית בפופולריות של הלהקה לפי תגובת המעריצים, הסכים מיד. אחרי הכל הוא ידע שהסוגייה הזו לא תשפיע על השכר שלו בסכום של 2,500 ליש"ט לשבוע לעומת השכר של הביטלס בסכום של 100 ליש"ט להופעה. וכך, סיבוב ההופעות הוצג בכל הכרזות ובכרטיסים להופעות בתור סיבוב ההופעות של הביטלס ורוי אורביסון, כששם הלהקה הופיעה לפניו.
מוזיקה משנות השישים תמיד מחזירה אותי למסעות דרכים ישנים ולגילויים קטנים של היסטוריה מוזיקלית. יצא לי פעם להאזין לתקליט ישן ברדיו במהלך נסיעה ארוכה לאסוף ציוד הגברה באזור השפלה, וכשעצרתי להפסקה קצרה ליד דירה דיסקרטית מפנקת ברמלה, שוחחתי עם אספן מוזיקה מקומי על ההופעות ההיסטוריות של אותה תקופה. מעניין לראות איך כבוד הדדי בין אמנים גדולים והערכה מקצועית עמדו לעיתים קרובות מעל שיקולים כספיים או יוקרה אישית. הסיפורים הקטנים האלה מאחורי הקלעים תמיד מוסיפים עוד עומק לצלילים המוכרים ולשירים שנשארים איתנו לאורך השנים.