ב-8 בפברואר 1964, יום לפני הופעתה ההיסטורית של הביטלס בתוכנית הטלוויזיה The Ed Sullivan Show, ערכו ג'ון, פול ורינגו חזרות באולפני CBS שבניו יורק. באותו זמן נשאר ג'ורג' במיטה בסוויטה שבמלון Plaza Hotel מנסה להתאושש משפעת. רבים יודעים שניל אספינאל, העוזר הנאמן של הביטלס עוד מימיהם הראשונים בליברפול, עמד על הסט בעת החזרות במקומו של ג'ורג', כשעליו תלויה הגיטרה שלו וזאת, במטרה שהבמאי והצלמים יוכלו לתכנן את זוויות הצילום של התוכנית.
עם זאת, לא רבים יודעים שהיה עוד מישהו שמילא את מקומו של ג'ורג' בזמן החזרות וזה היה בחור בשם ווינס קלנדרה, עוזר ההפקה של התוכנית. כמו ניל אספינאל, ווינס קלנדרה התבקש לתלות על עצמו את הגיטרה של ג'ורג' ולעמוד במקומו על הסט. קלנדרה לבש בזמן החזרות חליפה כהה ועניבה, והיה נראה כעוד אחד מחברי הביטלס. הסיבה ללבוש הרשמי הלא אופייני ללבוש הלא רשמי שנהג קלנדרה ללבוש לא הייתה הרצון להידמות לחברי הביטלס אלא שהיו לו כרטיסים לתיאטרון לאותו הערב. עם זאת, הבמאי לא הסתפק בחליפה וכדי שקלנדרה ייראה ממש כמו אחד מארבעת המופלאים, הורה לו לשים על הראש פאה בסגנון המופ טופ.
על החוויה הזו סיפר ווינס קלנדרה:
אני שמאלי ומעולם לא החזקתי בידיים עד אז גיטרה אמיתית. הם אמרו לי שזו הגיטרה האהובה ביותר על ג'ורג' הריסון, שאשמור עליה ושאקפיד שהיא לא תיפול לרצפה. באותו יום היה ג'ורג' חולה ולכן לא הגיע לחזרות ואני מילאתי את מקומו כשעל הראש שלי פאה עם התספורת של הביטלס. כשראה אותי פול עם הפאה והגיטרה יכולתי לדעת, לפי העיניים שלו, שהוא חושב עלי משהו כמו: "בחור, אני שמח שיש לך עבודה אחרת כי בתור ביטל אתה לא נראה טוב". בזמן החזרות עמדתי כמו פסל עם הגיטרה של ג'ורג' הריסון, שהיום שווה משהו כמו מיליון דולר, כשאני עומד על יד פול מקרטני. אז לא זזתי, לא פרטתי במיתרים ולא פתחתי את הפה. הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שחברי הביטלס מאוד מנומסים ומאד מקצועיים. היה בהם משהו מיוחד. מאד רצית שהם יצליחו. הם לא דרשו הרבה וידעו כמה הם כישרוניים.