במאי 1999 קיבל דייויד בואי תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת ברקלי למוזיקה, ובנאומו בפני הבוגרים, דיבר על ידידו והמנטור הגדול ביותר שלו, לדבריו, ג'ון לנון. בדבריו התייחס בואי לחוש ההומור המיוחד של ג'ון ואין יותר טוב מלקורא את דבריו בעניין הזה:
---------------------------------------------------------
בלתי אפשרי עבורי לדבר על מוזיקה פופולרית בלי להזכיר את המנטור הגדול ביותר שלי, ג'ון לנון. הוא הגדיר עבורי איך אפשר ליצור מוזיקת פופ, תוך החדרת אלמנטים של יצירות אמנות אחרות, ולהפיק מכך משהו יפה במיוחד, חזק מאוד ומלא מוזרויות. בלי שאף אחד ביקש ממנו, נהג ג'ון לעסוק כל הזמן בכל נושא שתחת השמש, ולהביע את דעתו לגביהם. אני מיד הזדהיתי עם זה, ובכל פעם שהיינו נפגשים, היינו כמו הדמויות המצוירות בערוץ MTV, ביוויס ובאטהד.
אחד הדברים שהכי אהבתי אצל ג'ון היה חוש ההומור שלו. באופן סוראליסטי, הכירה בינינו אליזבת' טיילור בשנת 1974, כשהייתי בלוס אנג'לס. היא הזמינה אותי למסיבה ובה היה ג'ון. אני זוכר שהיינו מנומסים האחד אל השני, ולמרות שהיה בינינו פער גילאים של רק מספר שנים, ובעולם הרוק'נ'רול זה פער של דור, הוא התייחס אלי כאל עוד בחור חדש, ואני חשבתי לעצמי "זה ג'ון לנון! אני לא יודע מה להגיד. אל תזכיר את הביטלס, זה ייראה ממש מטופש". ואז הוא אמר לי "שלום, דייב." ועניתי לו "יש לי את כל האלבומים שלך - חוץ משל הביטלס".
כעבור מספר לילות מצאנו את עצמנו מאחורי הקלעים בטקס הגראמי, שם הייתי צריך להגיש את הפרס לארית'ה פרנקלין. לפני הטקס אמרתי לג'ון שאני חושב שבאמריקה לא באמת אוהבים את מה שאני עושה, ושלא מבינים אותי. הייתי בשנות ה-20 לחיי וזה שיגע אותי. אז הגיע הרגע הגדול ופתחתי את המעטפה והכרזתי "המנצחת היא ארית'ה פרנקלין". ארית'ה צעדה לכיוון שלי, בלי להסתכל עלי, לקחה את הפסלון מידיי ואמרה "תודה לכולם. אני כ"כ שמחה שיכולתי לנשק את דייוויד בואי", דבר שלא עשתה, ומיד הסתובבה וירדה מהבמה מצד ימין ואני ירדתי מצד שמאל. מאחורי הקלעים ניגש אלי ג'ון, נתן לי נשיקה באפן תיאטרלי וגם חיבוק, ואמר לי "אתה רואה, דייב? אמריקה כן אוהבת אותך".
פעם תיאר ג'ון את הגלאם רוק (glam rock) כסתם רוק'נ'רול עם שפתון. הוא טעה כמובן, אבל זה היה מאוד מצחיק.
לקראת סוף שנות ה-70, נסעתי עם כמה חברים לחופשה בהונג קונג, וג'ון הצטרף אלינו עם בנו, שון. הוא היה בתקופה שבה היה עקר הבית (house-husband) ורצה להראות לשון את העולם. באחת הפעמים שבהן טיילנו באחד הרחובות הצדדיים, ניגש אליו בחור מקומי ששאל אותו "אתה ג'ון לנון?" והוא ענה "לא, אבל הלוואי שהיה לי את הכסף שלו". אז הבחור אמר לו "הו, סליחה. ברור שאתה לא ג'ון לנון", והלך. אני החלטתי לקחת ממנו את התשובה הזו, שהייתה מבריקה לדעתי. חשבתי לעצמי "זה המשפט השימושי ביותר ששמעת אי פעם". אחרי שחזרתי לניו יורק, כעבור מספר חודשים, הייתי בסוהו ושמעתי קול שאמר לי באוזן "אתה דייוויד בואי?" ואני עניתי "לא, אבל הלוואי שהיה לי את הכסף שלו". ואז הקול אמר לי "לא, הלוואי שהיה לך את הכסף שלי". זה היה ג'ון לנון.
---------------------------------------------------------
הנה הנאום המלא:
הנה דייויד בואי מגיש את פרס הגראמי לאריתה פרנקלין בטקס הגראמי בשנת 1975:
