ג'ון סבל מגיל מוקדם מקוצר ראייה בצורה בולטת. פעם ציין ג'ורג' שבלי המשקפיים שלו "ג'ון היה עיוור כמו עטלף" ומאחר ועד לשנת 1967 רוב הזמן ג'ון לא הרכיב משקפיים, הוא בקושי ראה את מה שסביבו. למרות תחנוניה של הדודה מימי, ג'ון התבייש להרכיב משקפיים, במיוחד המשקפיים העגולים שסיפקו שירותי הבריאות הבריטיים, אלה שמשנת 1967 הפכו לסמל ההיכר שלו. מאוחר יותר, בראשית שנות ה-60, הרכיב ג'ון, אמנם לעיתים רחוקות ומעולם לא בציבור, משקפיים בעלי מסגרת שחורה עבה.
פעם סיפר פול סיפור על אירוע יוצא דופן שקרה כשג'ון שכח את משקפיו באחד מימיה הראשונים של להקת הביטלס. זה קרה ערב אחד, בתקופת חג המולד, כשהיה ג'ון בדרכו חזרה הביתה אחרי שכתב שירים בביתו של פול:
יום אחד בתקופת חג המולד, ג'ון ואני כתבנו שירים בבית שלי. אז נהג ג'ון לבוא אלי הביתה כדי לכתוב ביחד איתי. ג'ון התגורר אז בביתה של הדודה מימי שהיה במרחק של כקילומטר וחצי מהבית שלי. ג'ון נהג אז להרכיב משקפיים רק אצלי בבית ומעולם לא ברחוב מחשש שיהיו בנות בסביבה. פגשתי אותו למחרת והוא אמר לי: "אתה מכיר את האנשים האלה שעומדים בפינת שדרת Booker Avenue? הם משוגעים. אתה זוכר מה הייתה השעה כשיצאתי אתמול בערב מהבית שלך?" עניתי לו: "בערך השעה 23:30 או משהו כזה" ואז הוא אמר לי: "בדיוק. כשבאתי אליך הביתה ועברתי על יד הבית שלהם ראיתי שהם משחקים קלפים בחוץ וכשחזרתי כל כך מאוחר ושוב עברתי על יד הבית שלהם שוב ראיתי אותם עדיין משחקים קלפים בחוץ ובקור הזה". "באמת? אני לא מאמין. כל כך הרבה שעות?" אמרתי לו. מאוחר יותר באותו יום, כשעברתי במקום הבנתי שמה שג'ון ראה היו דמויות מגבס שייצגו את סצנת לידתו של ישו התינוק והוריו מריה ויוסף.