ב-1 במרץ 1975 נערך טקס חלוקת פרסי הגראמי לשנת 1974 בתיאטרוןUris Theatre בניו יורק, ובו הגישו ג'ון לנון ופול סיימון פרס לאוליביה ניוטון-ג'ון על השיר I Honestly Love You.
הנה ג'ון לנון ופול סיימון מגישים את הפרס לאוליביה ניוטון-ג'ון:
אחרי הטקס ישבו מאחורי הקלעים סביב שולחן ושוחחו ביניהם, ג'ון לנון, זמר הרוק אליס קופר וברני טאופין, השותף של אלטון ג'ון לכתיבת שירים. בפינת החדר ובמרחק מה מהם עמד בריאן ווילסון, מי שהנהיג את להקת הביץ' בויז, שבאותה תקופה סבל מבעיות נפשיות ובהה בשלושה.
פתאום ניגש בריאן לשולחן שלהם, התכופף אל עבר אליס קופר, לחש באוזנו וביקש ממנו שיכיר לו את ג'ון לנון. קופר סיפר על כך:
לא האמנתי ששני האמנים האלה מעולם לא נפגשו. הם היו שני ענקים בשנות ה-60 והנהיגו את שתי הלהקות הגדולות ביותר על פני כדור הארץ. ואני הייתי בטוח עד אז שדרכיהם הצטלבו מתי שהוא. אז חשבתי לעצמי "וואו, אני הולך להיות זה שיכיר ביניהם וכך אהפוך לחלק מההיסטוריה של מוזיקת הרוק"
אז אמר אליס בקול נרגש: "בריאן ווילסון, זה ג'ון לנון. ג'ון לנון, זה בריאן ווילסון". ג'ון היה מאד לבבי ומנומס כלפי בריאן ווילסון, הביט לעברו ואמר לו: "שלום בריאן, תמיד רציתי לפגוש אותך. תמיד הערצתי את העבודה שלך, פול מקרטני ואני תמיד חשבנו שהאלבום Pet Soundsהוא אחד הטובים ביותר שנעשו אי פעם". בריאן ווילסון הודה לג'ון וחזר לפינת החדר שבה עמד קודם, והשלושה חזרו לשיחה שלהם כאילו כלום לא קרה.
כעבור כעשר דקות, חזר בריאן ווילסון לשולחן שלהם, הפעם התכופף אל עבר ברני טאופין ולחש משהו באוזנו ואז זה אמר: "בריאן ווילסון, זה ג'ון לנון. ג'ון לנון, זה בריאן ווילסון". ג'ון היה שוב מאד לבבי ומנומס כלפי בריאן ווילסון, ושוב הביט לעברו ואמר לו: "שלום בריאן, תמיד רציתי לפגוש אותך. תמיד הערצתי את העבודה שלך, פול מקרטני ואני תמיד חשבנו שהאלבום Pet Soundsהוא אחד הטובים ביותר שנעשו אי פעם". ברגע שבריאן חזר לפינה שלו בחדר, הסתכל ג'ון על אליס קופר וברני טאופין ואמר להם משפט שהותיר בהם רושם עמוק לגבי החביבות והאמפתיה שהפגין ג'ון שבדרך כלל היה איש ציני וסרקסטי. וכך אמר להם ג'ון כלאחר יד ובמבטא הליברפולי האופייני שלו: "פגשתי אותו מאות פעמים. הוא לא כל כך בסדר, אתם יודעים".