ב-29 באוגוסט 1966 הופיעו הביטלס באצטדיון Candlestick Park בסן פרנסיסקו, הופעה שאחריה לא הופיעו עוד והפכו ללהקת אולפן, עד ההופעה שקיימו על גג בניין חברת Apple, במרכז לונדון, ב-30 בינואר 1969. אז זהו, שלא...הייתה עוד הופעה אחת בפני קהל שהתקיימה ארבעה חודשים קודם לכן.
ב-4 בספטמבר 1968 בשעה 13:30, נכנסו ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר, לאולפני Twickenham Film Studios, שם המתינו להם צוות צילום, הבמאי מייקל לינדזי-הוג, איש הטלוויזיה דייוויד פרוסט, ותזמורת בת 36 נגנים לבושים בחליפות טוקסידו לבנות.
הדבר הראשון שעשו חברי הביטלס היה לצלם סרטון לשיר Revolution, על רקע פסקול שהוקלט מראש באולפני EMI, כאשר רק הצעקה של פול בתחילת השיר וה-shoo-be doo-wop של פול וג'ורג', בהמשכו, בוצעו במקום, מול מצלמות האולפן. הסרטון הוקרן מאוחר יותר, ב-19 בספטמבר 1968, בתכנית Top Of The Pops של ה-BBC.
הנה הסרטון של השיר Revolution:
לאחר מכן, צילמו הביטלס סרטון לשיר Hey Jude, כאשר פול ישוב על הפסנתר, ג'ון וג'ורג' ישובים על בימה סמוכה, אוחזים בגיטרות, ורינגו מאחורי מערכת התופים, מאחורי שניהם.
הסרטון לשיר Hey Jude יועד להיות מוקרן ב-8 בספטמבר 1968, בתכנית הטלוויזיה Frost on Saturday של הערוץ LWT, בהנחייתו של דייוויד פרוסט. כדי שזה ייראה כאילו נכחו הביטלס בתכנית עצמה, השתתף פרוסט בצילומי הסרטון והציג אותם. בשלב הזה, הוכנס לאולפן קהל של 300 אנשים, חלקם הוזמן ע"י עשרים סטודנטים שפוזרו ברחבי לונדון מטעם חברת Apple, וחלקם היו בקבוצת המעריצים שעמדה באפן קבוע מחוץ לאולפני EMI, והוזמן ע" מל אוונס, העוזר הנאמן של הביטלס.
בתחילה, ביצעו הביטלס את נעימת הנושא של התכנית, By George! It’s The David Frost Theme, אותה הלחין ג'ורג' מרטין, ולאחר מכן, חלק מהשיר It's Now Or Never של אלביס פרסלי, ואז את השיר Hey Jude. לקראת סוף השיר הצטופף הקהל סביבם. זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שבה הופיעו הביטלס מול קהל, מאז ההופעה שהתקיימה שנתיים קודם באצטדיון Candlestick Park, וההופעה היחידה שבה עמד הקהל כל כך צמוד אליהם, כנראה מאז ימי המועדונים הקטנים של ליברפול.
בנגט אהלסטרום, תייר שהתמזל מזלו להיות אחד מ-300 ברי המזל שהרכיבו את הקהל סיפר:
הייתי בן 19 ועשיתי טיול באירופה ברכב שלי. ב-4 בספטמבר 1968, כשהייתי בלונדון, חניתי את הרכב בחניון שעל יד כיכר טרפלגר. הלכתי ברגל והגעתי לרחוב אוקספורד ונפגשתי עם בחורה שהכרתי ועבדה בחברת Apple. היא הזמינה אותי להיות קהל בסרטון של הביטלס לשיר Hey Jude, שצולם באותו יום. כמובן שהתשובה שלי הייתה חיובית.
באולפן מצאתי את עצמי עם עוד אנשים רגילים כמוני, והתבקשנו לחתום על חוזה שאמר שלא נקבל כל תשלום על השתתפותנו. שנים אחר כך יצא לי לפגוש את ג'ורג' מרטין שחתם לי על החוזה הזה. באולפן ראינו תזמורת סימפונית, את מנחה הטלוויזיה דייוויד פרוסט, וכמובן את ארבעת חברי הביטלס. מאחר ולפני שהגענו, הם צילמו סרטון לשירRevolution, הם צפו באותו זמן בסרטון. נעמדתי קרוב לג'ון וצפיתי גם אני בסרטון, ואז שמעתי את ג'ון מאד מרוצה ממנו. הייתי כל כך קרוב אליו עד שהוא נגע בבגדים שלבשתי, ואותם אני שומר עד היום. זה נשמע מטורף, אבל זה מאד חשוב בשבילי.
אז הגיע מישהו שאמר לנו לעמוד בצד כי מתחילים לצלם את הביטלס מבצעים את השיר Hey Jude, וביקש שנצטופף סביבם בחלק האחרון של השיר. הביטלס עשו חמישה או שישה טייקים של מול המצלמות, ובין לבין הם בצעו מספר שירים ישנים כמו Tea for Two, Tom Dooley, ועוד. כל זה התחיל בערך בשעה 18:00 ונמשך עד אחרי חצות. נראה היה שהביטלס נהנו מאוד ביחד, והם ניגנו, שרו, התבדחו הרבה ודיברו אתנו מדי פעם. פול נתן הרבה חיבוקים לבחורות הצעירות שהיו בינינו וג'ורג', שעישן כל הזמן סיגריות מסוג קנט, הסתובב ודיבר עם האנשים. הוא אפילו מסר לאיזה בחור מארה"ב שביקש לראיין אותו לעבודה שהוא כותב במסגרת לימודיו במכללה, את מספר הטלפון שלו, וביקש שיתקשר אליו במועד מאוחר יותר כי כרגע הוא מאד עסוק בעבודה על אלבום. גם רינגו הסתובב בין הקהל ודיבר עם כולם. רק ג'ון היה שקט ובעיקר ישב על יד יוקו, חוץ מאשר כשביצע את השיר Hey Jude.
הנה הסרטון של השיר Hey Jude:
הנה אאוטייקים של אותו יום:
