כאשר עברו ג'ון ויוקו לניו יורק הם שהו בהתחלה במלון היוקרתי St. Regis שבשדרה החמישית. ג'ון התאהב מיד בעיר ניו יורק והחליט להישאר לגור בה אבל הוא הכי רצה לחיות בה כמו ניו יורקר אמיתי ולהסתובב ברחובות העיר עם יוקו בלי שאף אחד לא יפריע לו, גם אם הוא ג'ון מהביטלס (לשעבר). לכן, הוא החל לחפש מקום דירה באחד הרובעים של העיר איפה שהאנשים הרגילים, ולא המפורסמים, העשירים והתיירים נמצאים. ב-16 באוקטובר 1971 עברו ג'ון ויוקו דירה קטנה בת שני חדרים בלבד בגריניץ' וילג', שכונה שבדרום מנהטן ובה מתגוררים ניו יורקרים צעירים ומגניבים. את הדירה הם שכרו מג'ו באטלר, המתופף לשעבר של להקת The Lovin' Spoonful, שהיה הבעלים של הבניין. הדירה הקטנה הייתה ממוקמת בקומה העליונה של הבניין שמדרגות לולייניות מברזל הובילו אליה והיא סיפקה להם את האנונימיות והפשטות שכל כך רצו והם נהנו להסתובב ברחובות השכונה וליהנות מפרטיות באין מפריע.
אבל החיים בדירה הקטנה לא היו לגמרי מושלמים והשימוש של ג'ון בסמים הלך והעמיק וכך הוא בילה בה, לגמרי מסומם, ימים ארוכים כמעט בחושך. במקביל, שירות ההגירה של ארה"ב הורה על גירושו מהמדינה על רקע הקשרים שקיים עם גורמים פוליטיים ראדיקליים וקומוניסטיים שפעלו נגד ממשל ניקסון השמרן. על רקע זה, ראש ה-FBI, ג'יי אדגר הובר, הורה לסוכנים בעיר ניו יורק "להתחיל מיד במאמצים דיסקרטיים לעקוב אחר ג'ון לנון".
בשנת 1972 כתב ג'ון והקליט בדירה הקטנה שני שירים שמעולם לא פורסמו ושהנושא המשותף לשניהם הוא התמכרותו להרואין ורצונו העז להיגמל ממנו.
השיר הראשון הוא Got the Blues He והוא ממש שיר אוטוביוגרפי שאומר:
ג'וני היה ילד עני. הוא נפצע לא מזמן
הוא הזניח את עצמו כדי לנסוע רחוק מאוד
הוא עצוב. היא עצובה כשהוא ברח
ג'וני היה ילד טוב. הוא עשה כמיטב יכולתו
אף אחד לא יעריך שהוא סיים כגבר.
ג'וני היה ילד טוב. הראש שלו עזר לו להיות כוכב
אבל עכשיו הוא עצוב בכל רגע. נמאס לו.
היה לו אבא קשוח. הוא עצוב מדי
הנה השיר He Got the Blue:
השיר השני הוא Pill והכוונה לכדורי המתדון שג'ון נאלץ לצרוך כדי להילחם בהתמכרותו להרואין. המנגינה של השיר שימשה מאוחר יותר את ג'ון בקודה של השיר Steel and Glass משנת 1974 ואילו המילים שלו מאד עוצמתיות והן אומרות:
אתה צריך כדור מיוחד
כדי לשמור אותך בתלם
הו מותק,
תאמיני לי,
אני עצוב
הנה השיר Pill:
השירים האלה ממחישים עד כמה היה קשה לג'ון להילחם לאורך חייו נגד "השדים שלו מליברפול על רקע ההיסטוריה המשפחתית הטראומטית שגרמה לו לשבריריות רגשית ניכרת.
בשנת 1973 מישהו פרץ לדירה וגנב ממנה את מכשיר הטלוויזיה, פנקס הטלפונים של כל הקשרים שהיו לג'ון והארנק שלו. בסופו של דבר הצליח ג'ון לגרום להחזרת פנקס הטלפונים אבל ג'ון הרגיש שהדירה הפכה למקום לא בטוח והתחיל לחפש מקום אחר. כך, עברו ג'ון ויוקו לדירה בבניין Dakota. זמן קצר לאחר מכן נפרדו ג'ון ויוקו וזה יצא, יחד עם העוזרת האישית של הזוג, מאי פאנג, לתקופה של שנה וחצי שכונתה "סוף השבוע האבוד". רק בשנת 1975 חזר ג'ון ליוקו ולדירה בבניין Dakota ואז חייו סופסוף התייצבו באפן משמעותי, בעיקר עם הולדתו של בנו השני, שון. עם זאת ג'ון המשיך שלאת את הכאב שנשא עד יומו האחרון.