כשהרגישה סינת'יה לנון, בתחילת אפריל 1963, שהלידה קרובה היא מיד התייצבה בבית החולים Sefton General Hospital בליברפול. זה היה אותו בית חולים שאליו הובאה גופתה של ג'וליה, אמא של ג'ון, לאחר תאונת הדרכים הקטלנית שבה נהרגה.
הלידה הייתה ארוכה וממושכת ואחרי שלושה ימים שבהם היא לקחה משככי כאבים כדי להתמודד עם הצירים ההולכים ובאים, נראתה סינת'יה במצב נוראי. היא אפילו שמעה את אחת האחיות המיילדות אומרת לחברתה שאם היא לא תלד בהקדם, היא והעובר ימותו. בסופו של דבר, סינת'יה ילדה ב-8 באפריל את בנה ג'וליאן כשהוא סובל מצהבת, חבל הטבור כרוך סביב צווארו ובראשה הייתה שומה גדולה מאוד. בגלל הצהבת, הושם ג'וליאן באינקובטור למשך 24 שעות וסינת'יה לא הורשתה לבקר אותו. כשג'וליאן הוחזר אל חיקה הייתה סינת'יה מבועתת בגלל השומה הבולטת בראש התינוק. סינת'יה חשבה על ג'ון והיא ידעה שהוא סולד מאנשים בעלי מומים ופחד אחז אותה שמא התגובה שלו תהיה של רתיעה מבנו הקטן.
כשג'ון הגיע לבית החולים, שלושה ימים אחרי הלידה, כדי לראות אותה ואת בנו, החליטה סינת'יה לעמת אותו עם האמת ואמרה לו:
תראה איזה תינוק יפהפה ג'ון. הוא תינוק נפלא אבל יש לו כתם לידה גדול על הראש.
ג'ון הסתכל על ג'וליאן וענה:
הו, זה לא משנה, סינת'יה. השיער שלו יצמח ויכסה את הכל
עם זאת, כתם הלידה הפריע לסינת'יה שרצתה שהילד יהיה מושלם עבור ג'ון, אבל לו זה לא ממש היה אכפת וכאבא טיפוסי ממש התרגש מבנו התינוק. לצערו של ג'וליאן, במהלך ילדותו ג'ון לא ממש נהג כאבא טיפוסי ולא ממש נכח בחייו הצעירים.
בתמונה המצורפת ציור שציירה סינת'יה את עצמה ונשים אחרות במחלקת היולדות בבית החולים Sefton General Hospital.