אולי הרגע הכי גדול ומעורר ההשראה בשנה האחרונה בחייו של ג'ון לנון היה בקיץ של 1980 כשבילה חופשה באיי ברמודה. מדריך השייט שלו, טיילר קוניס, קבע את המסלול לאי, על פני 737 קילומטרים באוקיינוס האטלנטי מניופורט, ברוד איילנד. הוא שכר ספינה באורך 12 מטר שנבנתה בשנת 1977, בשם Magen Jaye ואת שירותיו של מלח עם זקן מדובלל בשם האנק האלסטד שישמש כקברניט. מועד היציאה נקבע ליום רביעי, ה-4 ביוני 1980 בשעה 20:00, מעט לפני השקיעה. אל ג'ון הצטרפו למעט טיילור קוניס, גם בני דודיו, קווין ואלן קוניס כאנשי צוות. כולם, למעט ג'ון, ידעו שהמסע שצפוי להימשך חמישה ימים לא צפוי להיות קל, משום שהמסלול עובר דרך מפרץ סטרים, שם מתרחשים שינויי טמפרטורה פתאומיים שגורמים לשינויים מהירים בתנאי מזג האוויר ולסערות, ומשולש ברמודה הידוע לשמצה. כשהספינה יצאה אל הים הפתוח אמר ג'ון "איזה מגניב. אני זז מהר מהעננים ומתקדם אל האופק הצלול".
לאחר כ-30 שעות של הפלגה, ביום שישי ה-6 ביוני, הפכו השמים למעוננים, וככל שהתקדמה הספינה, כך אלה הפכו לשחורים יותר והאוקיינוס לסוער יותר. אז כולם, חוץ מג'ון והאלסטר הקברניט, התחילו לסבול ממחלת ים והלכו לשכב בתא התחתון. למחרת בבוקר, החלה הסופה שממנה חששו והגלים הפכו לאכזרים ועצומים. ככל שה-Magen Jaye התקדמה, תנאי מזג האוויר המשיכו להידרדר וזה אילץ את האלסטד לכבות את המנוע ולנווט את הספינה בצורה ידנית, דבר שהאט את התקדמותה לחמישה מיילים לשעה בלבד. אם כל זה לא היה מספיק, המים החלו לזלוג לתוך התא התחתון, שם שכבו כל אנשי הצוות. לאחר למעלה מ-30 שעות שבהו ניצב הקברניט על ההגה, הוא החל להרגיש סימני תשישות. בלית ברירה, הוא פנה אל ג'ון ואמר לו "היי. בוא הנה, ילד גדול. אתה חייב להסיע את הגור הקטן הזה כי אני חייב ללכת לישון". בהתחילה, נרתע ג'ון מהרעיון ואמר לו "היי, האנק, כל מה שיש לי זה השרירים הקטנים והרזים האלה שיודעים רק לנגן בגיטרה". עם זאת, קשר האלסטר את ג'ון להגה, אמר לו "רק תתמקד באופק" וירד אל התא התחתון. בהתחלה היה ג'ון נתון לחרדה גדולה אבל אחרי זמן מה תחושה של אומץ השתלטה עליו. הוא הרגיש שהוא מתחבר אל העיר ליברפול ואל אביו שהיה איש ים. עבור ג'ון זו הייתה התגלות, כפי שהוא סיפר מאוחר יותר, למגזין Playboy:
הייתי באמצע סערה גדולה במשך שש שעות, הובלתי את הסירה ודאגתי שתישאר במסלול שלה. וכל זה, כשאני ספוג במים והגלים כל הזמן מכים אותי בפנים. זו הייתה חוויה מדהימה שלעולם לא אשכח. זה כמו היה לעלות לבמה, כשאתה בהתחלה בפאניקה אבל ברגע שאתה כבר שם, אתה לא רוצה לרדת יותר. פתאום כמה גלים הורידו אותי על הברכיים ואני תלוי עם הידיים על ההגה. מזג האוויר היה מאד סוער וזו הייתה החוויה של חיי. התחלתי לשיר בצרחות שירי ים וצעקתי על האלים. הרגשתי כמו ויקינג.
כאשר האלסטר התאושש וחזר אל הסיפון, הוא היה המום מהשינוי שחל בג'ון שהיה רטוב לחלוטין אבל שופע התלהבות ושמחה. מאוחר יותר סיפר מדריך השייט, טיילר קוניס, כי ג'ון הציל את ה-Magen Jaye ואת חבריו למסע:
ג'ון היה על הסיפון אוחז בהגה והרגיש כמו מטורף בתוך איזו הרפתקה. אלמלא ג'ון אף אחד מאתנו לא היה מסוגל להוביל את הספינה והיינו נקלעים למצב הגרוע ביותר.
גם האלסטר הקברניט סיפר:
לראות את ג'ון כל כך חי ונלהב זה היה דבר מדהים, במיוחד את השינוי שחל בו בן לילה
בסך הכל, הסופה השתוללה במשך יותר מ-40 שעות, והכתה ב-Magen Jaye עם רוחות במהירות של 160 קמ"ש וגלים בגובה של שישה מטרים. ביום רביעי, ה-11 ביוני, הגיעה הספינה בשלום לנמל סנט ג'ורג' בהמילטון, ברמודה, כשג'ון להוט לרדת אל החוף ולהתחיל את חופשתו, לא לפני שרשם בספר הספינה: " Magen היקרה, אין מקום כמו שום מקום".
במהלך שהותו על האי, שמע ג'ון את להקת B52's מבצעת את השיר Rock Lobster וראה פרח בשם פנטזיה כפולה (double fantasy) וכל זה, יחד עם החוויה שחווה בלב ים נתן לו את ההשראה לכתוב 25 שירים חדשים, שנכללו מאוחר יותר באלבומים Double Fantasy ו-Milk and Honey. על כך סיפר ג'ון למגזין Playboy:
ברגע שהגעתי לברמודה הייתי כל כך ממוקד ביקום אחרי החוויה שחוויתי בלב ים, עד שכל השירים האלה הגיעו אלי. התקופה שביליתי שם הייתה מדהימה. ביליתי עם פרד סימן, העוזר שלי, ובני שון שכבר המתינו לי על האי, בחוף הים והקלטתי שירים עם הטייפ רקורדר כשאני מנגן בגיטרה ושר. היינו בשמש והשירים האלה פשוט יצאו החוצה
ה-Magen Jaye נמכרה לסטיבן פולר ואשתו, סוזן, ושמה שונה ל-Jubilee ועל סיפונה קבעו לוח שמנציח את מסעו של ג'ון. בשנת 2013 יצאה אפליקציית אלבום אינטראקטיבית לאייפון ואייפד בשם John Lennon: The Bermuda Tapes, המנציחה את המסע של ג'ון לברמודה, כשהכנסותיה נתרמו לארגון WhyHunger שניהל קמפיין למלחמה ברעב בקרב ילדים בעולם, בשם Imagine there is no hunger.
הנה הטריילר של John Lennon: Bermuda Tapes:
Comments