הריב בין ג'ון לנון למיק ג'אגר

בין השנים 1953 ל-1972 התקיימו הופעות שנתיות תחת השם New Musical Express Annual Poll-Winners’ All-Star Concert , ובהן הופיעה שורה של להקות ומבצעים הפופולריים ביותר באותה שנה. ההופעות הללו אורגנו ע"י מגזין המוזיקה החשוב NME ושודרו ברשת הטלוויזיה ABC-TV תחת השם Big Beat. הביטלס הופיעו בהופעות הללו בשנים 1963 עד 1966.

ההופעה האחרונה של הביטלס בסדרת ההופעות הללו, ובבריטניה בכלל, למעט ההופעה על הגג, התקיימה ב-1 במאי 1966 באולםEmpire Pool שבוומבלי בפני 10,000 איש. חוץ מהביטלס, הופיעו באותו ערב הרולינג סטונס, The Who, רוי אורביסון, קליף ריצ'ארד, The Shadows, The Yarbirds, The Small Faces, Sounds Incorporated, דאסטי ספרינגפילד ועוד.

למרות ששתי הלהקות החשובות של אותו הערב היו הביטלס והסטונס, הוחלט לא לשדר את הופעותיהן וזאת, בגלל ריב בין מיק ג'אגר לג'ון לנון מאחורי הקלעים של ההופעה של השנה הקודמת. הריב היה סביב השאלה מי הלהקה שתסגור את אותו הערב. ג'אגר טען שהמקום הזה מגיע לרולינג סטונס משום שהיו להם באותו זמן שלושה שירים במקום הראשון ברציפות במצעד הפזמונים, וג'ון חשב שהביטלס צריכים לסגור את הערב. הריב הזה עורר את זעמו של ג'ון שחש שג'אגר הוא כפוי טובה אחרי העזרה שקיבלו הסטונס מהביטלס בתחילת הקריירה שלהם, כולל הלהיט הראשון שלהם, I Wanna Be Your Man, שכתבו לנון ומקרטני, וההמלצה שנתן ג'ורג' לחברתDecca להחתים אותם. למרות הכל, התעקב ג'אגר ואיים שאם הסטונס לא יסגרו את הערב הם לא יעלו לבמה בכלל. אז הזכיר לו מוריס קין, הבעלים של המגזין NME, שאם הסטונס לא יעלו לבמה זו תהיה הפרה של החוזה שלהם איתם ועם רשת הטלוויזיה ABC-TV. כך, הוכרע שהביטלס הם אלה שיסגרו את הערב אלא שברגע האחרון החליט ג'ון שהדבר עלול להיות מסוכן מדי מכיוון שהקהל ימתין להם ביציאה ויתנפל עליהם. כך יצא שלהקת The Kinks הייתה זו שסגרה את ההופעה בזמן שהביטלס מילטו את עצמם אחרי שירדו מהבמה.

על רקע האירועים הללו לא אפשרו הביטלס והרולינג סטונס שההופעות שלהן שהתקיימו בשנת 1966. הצופים הסתפקו בקראית הסיקור של המגזין NMEשכתב:

ג'אגר סגד לקהל כאשר הסטונס ביצעו את השיר The Last Time, הוא שיחק באש בשיר Play with Fire וקפץ כארבעה מטר באוויר בשיר Satisfaction

לגבי ההופעה של הביטלס כתב המגזין NME:

ג'ון עמד על הבמה בסגנון לנון המוכר, עם זוג משקפי שמש חומים ושר אל הקהל את השיר I Feel Fine, בעוד הצעקות של הקהל הגיעו לרמה שרק כלבים ואנשי A&R יכלו לשמוע. אז פתח ג'ורג' בשיר If I Needed Someone ואחריו צרח פול אל תוך המיקרופון את שורות השיר I'm Down. הלהקה נתנה קצב כמו של הרכבת שיוצאת מתחת יוסטון לליברפול עם רינגו כקטר עד שהביטלס נעלמו באופק ולא נראו שוב

בלי שהם ידעו אז, המשפט בסקירה של NME האומר "עד שהביטלס נעלמו באופק ולא נראו שוב" היה נבואי, שכן זו הייתה, כמור, ההופעה האחרונה של הביטלס בבריטניה.

הדבר היחיד שצולם עם הביטלס באותו ערב היה טקס קבלת פרסי NME שהתקיימו כמדי שנה, לפני ההופעה: