ג'רי מארסדן שהלך אתמול לעולמו, היה מנהיג הלהקה Gerry and The Pacemakers, שהייתה בתחילת שנות ה-60, אחת הלהקות שהתמודדה על תואר הלהקה הטובה ביותר בליברפול. היא הייתה כל כך טובה שלפני שהצטרף לביטלס, שקל רינגו סטאר לעזוב את להקתו, Rory Storm and The Hurricanes, ולהצטרף אליה. זאת, למרות שמשמעות הדבר היה וויתור על התופים, משום שאחריו של ג'רי, פרדי מרסדן היה המתופף של הלהקה, ולקיחת פיקוד על גיטרת הבס, משימה שכולם האמינו שיעשה בקלות.
להקת Gerry and The Pacemakers ולהקת הביטלס חלקו את אותם מקורות השראה מוזיקליים, ואפילו היו להם סטליסטים דומים. הביטלס אפילו הפסיקו לבצע את השיר ?What I'd Said בהופעותיה משום שה-Pacemakers ביצעו אותו על הבמה בהצלחה גדולה מאד. כאשר התחילו הביטלס לבצע את השיר הישן Over the Rainbow משנת 1939, הוסיפו ה-Pacemakers לסטליסט שלהם, את השיר You'll Never Walk Alone משנת 1945, כסוג של קונטרה. שתי הלהקות הופיעו בהמבורג יחד עם טוני שרידן, ושתיהן בצעו שירים של ארת'ור אלכסנדר, לארי וויליאמס, ריצ'י בארט וקארל פרקינס. ההבדל העיקרי בין שתי הלהקות היה של-Pacemakers היה סאונד שנחשב למעט יותר חזק והיה להם רק זמר אחד, ג'רי, דבר שהגביל אותם מלשיר הרמוניות קוליות כמו הביטלס. על כן, לא יכלו ה-Pacemakers, לבצע שירים של להקות The Shirelles או The Cookies, כמו הביטלס.
בין שתי הלהקות התקיימה תחרות ידידותית אך אמיתית, עד כדי כך שכאשר המגזין Merseybeat ערך בקרב קוראיו, משאל שבו השאלה הייתה מי הלהקה הפופולרית ביותר בליברפול, קנו חברי הביטלס מספר רב ככל שיכלו של עותקים של המגזין, וענו על המשאל, כאשר הציבו את עצמם במקום הראשון ואת ה-Pacemakers במקום האחרון. בסופו של דבר נבחרו הביטלס ללהקה הפופולרית ביותר, כאשר הלהקה של ג'רי במקום השני, וזו של רינגו במקום הרביעי. אגב, גם חברי Rory Storm and The Hurricanes קנו עותקים רבים של המגזין וענו על המשאל כשהם מציבים את עצמם בצמרת, אבל ביל הארי, המוציא לאור של המגזין, פסל 40 פתקים שהם מילאו משום שכולם נכתבו באותו דיו ירוק ובאותו כתב יד, ונשלחו מאותה כתובת. ה-Pacemakers אפילו כמעט והקדימו את הביטלס, כאשר כמעט הוציאו תקליט לפניהם. זאת, לאחר שהאמרגן המקומי, סם ליץ', תכנן להקים חברת הקלטות ולהוציא תקליט של ה-Pacemakers, אך דבר מזה לא יצא לפועל. כאשר לקח בריאן אפשטיין את מייק סמית' מחברת Decca למועדון הקאברן כדי שיתרשם מהביטלס בתקווה שיזכו לחוזה הקלטות, הוא דאג קודם לקחת אותו לארוחת ערב במסעדה כדי שלא יראה את ה-Pacemakers שהופיעו לפני הביטלס, מחשש, בעיקר של פול מקרטני, שהוא יעדיף אותם על פני הביטלס.
כאשר חיפש אפשטיין להחתים אמנים מקומיים נוספים תחת ניהולו, אחרי הביטלס, הוא בחר ללא היסוס ב-Pacemakers. אחרי ההצלחה הראשונה של הביטלס החליט ג'ורג' מרטין לסמוך על אפשטיין והחתים גם אותם על חוזה הקלטות עבור EMI, ואף נתן להם את השיר ?How Do You Do It, אחרי שהביטלס דחו אותו. החושים של מרטין הוכחו כנכונים והשיר הפך מיד ללהיט הראשון של ה-Pacemakers ושל להקה ליברפולית כלשהי. שני הסינגלים הבאים של הלהקה של ג'רי, I Like It ו-You'll Never Walk Alone טיפסו גם הם למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. האחרון אף הפך להמנון הבלתי רשמי של קבוצת הכדורגל של ליברפול ועד היום שרים אותו האוהדים לפני כל משחק. כך, הייתה להקת Gerry and The Pacemakers, הלהקה הליברפולית הראשונה ששלושת הסינגלים הראשונים שלה מוקמו במקום הראשון במצעד הפזמונים של בריטניה. רק הלהקה הליברפולית Frankie Goes to Hollywood חזרה על ההישג הזה 21 שנים אחר כך. גם האלבום הראשון של הלהקה של ג'רי, ?How Do You Like It משנת 1963, זכה להצלחה וטיפס למקום השני במצעד הפזמונים. מאוחר יותר, החלה להקת Gerry and The Pacemakers להקליט שירים שג'רי כתב בעצמו. השיר המקורי הראשון היה I'm the One, שהגיע למקום השני במצעד הפזמונים, אחרי השיר Needles and Pins של להקה ליברפולית אחרת, The Searchers. לאחר מכן, כתב ג'רי שירים יותר עמוקים, והבולט ביניהם הוא Don't Let the Sun Catch You Crying, שהפך ללהיט הראשון והגדול של הלהקה בארה"ב.
עם זאת, סגנון הפופ הקליל של השירים הראשונים של ה-Pacemakers הפך לפחות רלוונטי מאמצע שנת 1964, במיוחד בהשוואה לסגנון של הביטלס ושל להקות חדשות כמו The Animals, The Rolling Stones, ו-The Yardbirds. בסוף אותה שנה הוציאו ה-Pacemakers שיר נוסף שכתב ג'רי, Ferry Cross the Mersey, שהפך להמנון הבלתי רשמי של העיר ליברפול, אך גם הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה של השירים הראשונים, והגיע למקום השמיני במצעד הפזמונים. כך, נשארה להקת Gerry and The Pacemakers מאחור ובשנת 1966 היא התפרקה.
הנה השיר You'll Never Walk Alone:
