לעיתים קרובות עולה השאלה חסרת התכלית "מי היה הביטל החמישי?" ומיד נזרקות לאוויר מספר תשובות בלי שאף אחד הגדיר מה המשמעות של להיות "הביטל החמישי". על כן, כל אחד מנסח תשובה לפי קריטריון אחר, אך זה לא מפריע לו להיות משוכנע שהתשובה שלו היא היא הנכונה. כך, יש מי שמתייחס לשאלה הזו מהזווית של מי שהיה בקרב חוג המקורבים לביטלס, למשל ניל אספינל או מל אוונס, יש מי שמתייחס לאלה שהיו מעורבים בהצלחת הביטלס, למשל בריאן אפשטיין או ג'ורג' מרטין או ג'ף אמריק, ויש המייחסים חשיבות למי שהיה חבר בלהקת הביטלס ולו לתקופת מה, למשל סטיוארט סאטקליף או פיט בסט, ויש אפילו כאלה שמעלים את שמו של בילי פרסטון כמועמד וודאי להיות "הביטל החמישי" משום שהוא המוזיקאי היחיד שקיבל קרדיט באלבום של הביטלס. בעיניי השאלה הזו חסרת חשיבות ומאלצת את המשיבים לבחור תשובה אחת וחד משמעית כאילו יש ראיות פורנזיות לאמיתותה. זה ממש כמו השאלות חסרות המשמעות מהסוג של "איזה שיר או אלבום של הביטלס הוא הטוב ביותר?" או "איזה חבר ביטלס הוא המוכשר ביותר?".
אני מעדיף לשאול שאלה יותר מעניינת והיא מי הם אלה שנמנו על מספר יחסית מצומצם של אנשים שתרומתם להצלחה של הביטלס הייתה משמעותית. בדרך כלל נהוג לייחס זאת למספר אנשים כגון בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, שלמרות שגיאות עסקיות רבות, ידע לנווט אותם אל עבר ההצלחה ברמה הלאומית, ואחר כך ברמה הבינלאומית. דמות אחרת שנהוג להתייחס אליה כבעלת תרומה משמעותית להצלחת הביטלס היא המפיק המוזיקלי ג'ורג' מרטין, שהיה שותף מלא בעשייה המוזיקלית שהתרחשה בתוך אולפן ההקלטות. וכן, אצבעות רבות מצביעות בביטחון על ג'ף אמריק, טכנאי הקול שעבד עם הביטלס באלבומים Revolver, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, חלק מהאלבום הלבן והאלבום Abbey Road. בתור טכנאי הקול תרם אמריק לצליל של הביטלס כפי שרוכשי התקליטים האזינו לו, תוך שימוש בטכניקות חדשניות, ועל כך זכה בפרס הגראמי. ישנו שם נוסף שלא מוזכר לעיתים קרובות למרות שתרומתו להצלחה של הביטלס, בעיקר בשנים הראשונות, הייתה גדולה במיוחד והוא נורמן סמית', טכנאי הקול שעבד עם הביטלס לפני אמריק, מספטמבר 1962, כאשר הביטלס ביצעו את האודישן עבור חברת EMI, ועד לאלבום Rubber Soul שיצא בשנת 1965. כך, היה סמית' שותף לתהליך ההקלטה של למעלה מ-100 שירים של הביטלס.
סמית' עבד מאד צמוד לביטלס ועזר להם ללמוד את כל רזי אולפן ההקלטות והיה גורם חשוב בתהליך שהם עברו שבו הפכו את האולפן למגרש המשחקים המוזיקלי כיד הדמיון הטובה שלהם. כך הפך נורמן סמתי' די מהר לחלק מחוג המקורבים לביטלס וג'ון לנון אף העניק לו כינוי וקרא לו נורמל (נורמלי). אחת ההוכחות לקרבה של סמית' לביטלס ולחשיבות שהם ייחסו לו היא המקרה שבו כמעט רשם הישג חסר תקדים כאשר כמעט תרם שיר שכתב לאלבום Help!. כך סיפר סמית' למרק לואיסוהן, היסטוריון הביטלס המוערך:
כתבתי שירים מאז שהייתי ילד קטן ובשנת 1965 כתבתי אחד כשהמחשבות שלי היו נתונות לג'ון לנון. בזמן שהקליטו הביטלס את האלבום Help!, הם שמו לב שחסר להם עוד שיר אחד. ג'ורג' מרטין ואני היינו בחדר הבקרה וחיכינו שהם יחליטו איזה שיר נוסף ייכללו באלבום ופתאום נזכרתי בשיר הזה שכתבתי. אז אמרתי למרטין "יש לי שיר חדש שכתבתי לאחרונה". ג'ורג' מרטין אמר לי "תגיד להם", אבל הייתי נרגש מדי ולא העזתי. אז הוא קרא לפול מקרטני ואמר לו "פול, לנורמן יש שיר בשבילכם". פול היה נראה מופתע ואמר לי "באמת, נורמל?" ואני הנהנתי בראשי. אז נכנסתי לאולפן, התיישבתי על יד הפסנתר ובצעתי את השיר. פול אמר לי "זה נשמע ממש טוב, אני יכול לדמיין את ג'ון שר את זה". פול קרא לג'ון ששמע את השיר ואמר "זה נהדר. אנחנו נקליט אותו". פול ביקש ממני להקליט גרסת דמו כדי שיוכלו ללמוד את השיר. לפני שכולם הלכו הביתה, הגיע לאולפן דיק ג'יימס, המוציא לאור של שירי הביטלס, וכששמע על השיר שלי הציע לי 15,000 ליש"ט עבורו. לא ידעתי מה להגיד והסתכלתי על ג'ורג' מרטין שהפנה את עיניו לתקרה, כמי שמנסה לומר לי לבקש עוד. אז אמרתי לג'יימס "אני אתן לך תשבה מחר". אחרי זה נשארתי באולפן והקלטתי את גרסת הדמו שביקש פול. למחרת הגיעו הביטלס ונראו מבואסים, ואני לא הבנתי מה קרה. פול וג'ון קראו לי ואמרו לי "תראו, אנחנו מאד אוהבים את השיר שלך, אבל אתמול בלילה פתאום שמנו לב שלא כתבנו שום שיר עבור רינגו וחייבים שיהיה לו אחד באלבום Help!. אנחנו נקליט את השיר שלך בפעם אחרת, טוב?". ככה פתאום, ה-15,000 ליש"ט נעלמו לי כלא היו. כשהקליטו הביטלס את האלבום Rubber Soul, הם כבר התקדמו כל כך שהשיר שלי מעולם לא נלקח בחשבון שוב.
אגב, "השיר של רינגו" שכתבו ג'ון ופול עבור Help! היה If You've Got Trouble שבסוף לא נכנס לאלבום אלא גרסת כיסוי לשיר Act Naturally.
הנה השיר If You've Got Trouble:
הנה השיר Act Naturally:
סמית' הפסיק לעבוד עבור הביטלס והוחלף ע"י ג'ף אמריק, וזאת משום שקיבל קידום והפך למפיק מוזיקלי בעצמו, כמו ג'ורג' מרטין, וכך, התחיל בתחילת שנת 1967 להפיק להקה צעירה ומבטיחה בשם Pink Floyd. מאוחר יותר הוא פתח בקריירה מוזיקלית משלו תחת שם הבמה "הוריקן סמית'" ובשנת 1971 השיר שלו, Don't Let It Die, אף הגיע למקום השני במצעד הפזמונים הבריטי. בשנת 2008 פרסם סמית' ספר זיכרונות בשם John Lennon Called Me Normal.
הנה השיר Don't Let It Die:
