פול מקרטני נהרג בתאונת דרכים שהתרחשה ב-9 בנובמבר 1966 בשעה 5 בבוקר, כאשר הוא נהג את מכונית הספורט שלו מסוג אסטון מרטין ביציאתו מאולפני EMI. כתוצאה מהתאונה נערף ראשו של פול. חבריו, שהבינו שהביטלס לא יהיו יותר הביטלס ללא פול, והקריירה שלהם, שהייתה בשיאה, תפסק ברגע שדבר מותו ייוודע, שמרו על התאונה ועל מותו של חברם בסוד וגייסו במקומו בחור בשם וויליאם קמפבל שהיה דומה לו ואף זכה בתחרות בשל כך. למזלם של ג'ון, ג'ורג' ורינג, קמפבל היה יתום שנולד באדינבורו ולא הייתה לו משפחה. אחרי שקמפבל עבר סדרת ניתוחים פלסטיים הוא זהותו לפול לא הייתה מוטלת בספק, קולו נשמע בדיוק כקולו והוא היה מסוגל להלחין ולכתוב שירים באותה מידה של כשרון. צירופו של קמפבל ללהקה במקומו של פול הביאה להחלטה לא להמשיך להופיע מול קהל, פן התרמית תתגלה. שלושת הביטלס הנותרים, שהיו שרויים ביגון על מות חברם וברגשי אשמה כבדים על התרמית, שתלו אינספור רמזים לכך שפול אינו עוד בחיים באלבומים ובשירים שלהם, ואפילו הקליטו מסרים שאפשר לשמוע אותם רק אם משמיעים משיריהם הפוך. אז זהו, שכולנו כבר יודעים שלא.
פול חי ובועט, ולאחרונה הוציא אלבום חדש בשם Egypt Station, ויצא לסיבוב הופעות חדש ופרסם ספר ילדים בשם Hey Grandude. אז איך הסיפור ההזוי הזה בכלל התחיל? מי עמד מאחוריו? האם נכונה הטענה שלפעמים נשמעת שאלה שעמדו מאחורי הסיפור הזה היו הביטלס עצמם וזאת, כדי להעצים את ההילה סביבם, כאילו שהיא לא הייתה מספיק מועצמת כבר? אז זהו, שלא.
ב-25 בדצמבר 1965 בשעות הלילה הייתה לפול תאונה כשהוא רכב על טוסטוס במהלך ביקור משפחתי בליברפול, ממנה יצא עם מספר שריטות ושן שבורה. במקרה, הרכיב פול על הטוסטוס בליל התאונה, את חברו טארה בראון, שנהרג בתאונת דרכים שקרתה שנה מאוחר יותר, ב-16 בדצמבר 1966, ואשר שימשה השראה לאחד הבתים בשיר A Day In The Life. אפשר לראות את הצלקת הקטנה בפניו של פול ואת השן השבורה בפיו בוידיאו קליפים שצולמו במאי 1966 לשירים Paperback Writer ו-Rain. הנה:
ב-7 בינואר 1967 הגיעו במונית סוחר האמנות רוברט פרייזר, ועוזרו האישי, סטודנט ממוצא מרוקאי בשם מוחמד אדג'יגי, לביתו של פול בלונדון כדי להשתתף במסיבה בביתו, בה השתתפו חברים מלהקת הרולינג סטונס. בשלב מסוים החליטו המשתתפים להמשיך את המסיבה בביתו של מיק ג'אגר וכולם נדחסו לתוך מכוניתו. מאחר ולאדג'יג'י לא היה בה מקום, פול נתן לו את המפתחות של מכוניתו, מסוג מיני קופר, כדי שיסע בה אחריהם. בדרך קרתה לאדג'יג'י תאונה והוא נפצע. בתקשורת דווח בטעות שפול נהרג בתאונה הזו, דבר שהוכחש בגיליון של פברואר 1968 של המגזין The Beatles Book Monthly. זה היה הפרסום הכוזב הראשון בדבר מותו של פול בתאונת דרכים, כביכול. אבל זה לא היה האחרון, כעבור קצת יותר משנה וחצי זה קרה שוב.
ב-17 בספטמבר 1969 פרסם טים הרפר, סטודנט מאוניברסיטת דרייק שבארצות הברית, מאמר בעיתון הסטודנטים Drake Times-Delphic, תחת הכותרת ?Is Beatle Paul McCartney Dead (האם הביטל פול מקרטני מת?) ובו סיפר על תאונת הדרכים שבה פול, כביכול, מת, ועל רמזים לכך ששתלו שלושת חברי הביטלס הנותרים באלבומיהם ובשיריהם.
ב-10 באוקטובר נאלץ דרק טיילור, הדובר של הביטלס, לפרסם הכחשה ואמר: "לאחרונה אנחנו מקבלים הרבה שאלות בקשר לדיווחים שפול מת. אנחנו מקבלים שאלות כאלה כבר שנים אבל בשבועות האחרונים אלה מגיעות למשרדים ולבתים שלנו, יום ולילה. אני אפילו מקבל שיחות טלפון של שדרי רדיו ואחרים מארצות הברית".
ב-12 באוקטובר צלצל מאזין לתחנת הרדיו WKNR-FM בדטרויט שבארצות הברית וסיפר לשדר, ראס גיב, שפול מקרטני מת וסיפר לו על רמזים שנשתלו באלבומים ובשירים של הביטלס. בשעה שלאחר השיחה, שוחח גיב עם מאזיניו על האפשרות שפול אכן מת בתאונה.
ב-14 באוקטובר פורסמה בעיתון The Michigan Daily סקירה על האלבום החדש של הביטלס, אבי רוד, מאת פרד להבור, סטודנט שמאוחר יותר היה חבר בלהקת הקאנטרי Riders In The Sky. שם הכתבה הייתה McCartney Dead; New Evidence Brought to Light (מקרטני מת: ראיות חדשות יוצאות לאור) ובה להבור הציג את הסיפור על מותו של פול, כביכול, על הרמזים באלבומי הביטלס ובשיריהם, וגילויים לגבי רמזים חדשים באלבום החדש. להבור המציא את כל הרמזים ומבחינתו היה מדובר במאמר סאטירי לחלוטין, אבל לא כך פירשו אותו קוראיו ועיתונים רבים בכל ארצות הברית שפרסמו גם הם את הסקירה שלו.
ב-19 באוקטובר שידרה תחנת הרדיו WKNR-FM משדר בן שעתיים תחת השם The Beatle Plot (עלילת הביטל), שעסק בסיפור על מותו של פול, כביכול, כולל הרמזים הרבים.
ב-21 באוקטובר שידרה תחנת הרדיו הניו יורקית WABC תכנית ובה השדר רובי יונג דן במותו של פול, כביכול, וברמזים. התכנית שודרה ב-38 מדינות. כבר בערב נאלץ שוב דרק טיילור להכחיש את הסיפור, אותו כינה "ערימה של שטויות ממוחזרות". הנה חלקה הראשון של תכנית הרדיו:
ב-31 באוקטובר שדרה תחנת הרדיו WKBW מבאפלו תסכית על מותו של פול. הנה:
בכל התקופה הזו שהה פול עם משפחתו בחווה בסקוטלנד שבבעלותו, שם ביקש לקחת פסק זמן מהתקופה הקשה שעברה עליו אז, ערב פירוק הביטלס. פול לא היה מודע לחרושת השמועות על מותו ורק כשכתב של המגזין לייף הגיע אליו וביקש לראיין אותו, הסכים לכך כדי לשים סוף לפרשה. ב-7 בנובמבר 1969 פורסם הריאיון עם פול תחת הכותרת Paul Is Still With Us (פול עדיין איתנו). פול הצטלם לעמוד הראשון, יחד עם לינדה והת'ר, בתו המאומצת, ובין היתר אמר, כפרפרזה על משפטו של מרק טוויין: "השמועות על המותי היו מוגזמות מאוד, אבל אם הייתי מת, בטח הייתי האחרון לדעת".
לא אכנס כאן לרמזים הרבים, כביכול, על מותו של פול משום שמדובר באוסף של שטויות שאין מבחינתי טעם לעסוק בו. כאשר אני שומע או קורא טענות כאילו פול מת או נשאל שאלות האם הוא באמת חי, או שומע בדיחות על כך, אני נדהם מהבורות שעדיין קיימת סביב הנושא המופרך הזה. זהו בעצם הסיפור הויראלי הכי מוקדם והכי נפוץ שאני מכיר. אז איך אמרו בפורום תפוז ז"ל? בואו לא נדבר על פול מת אלא אם הוא באמת מת.
