ישנה שורה רבה של אמנים מרחבי העולם שהביעו תמיכה בישראל - מלהקת U2 דרך מדונה, הקומיקאים סאשה ברון כהן, שרה סילברמן, וג'רי סיינפלד, הכדורסלן קזומה, הדוגמן ברוקלין בקהאם, מעצב האופנה טומי הילפיגר, אלוף השחמט גארי קספרוב, השחקנים ארנולד שוורצנגר, דייוויד שווימר, נטלי פורטמן, איימי שומר, ג'ניפר לאב יואיט, מישל גלר, ג'וש גאד, אליסון ברי, אביגיל ספנסר, קייט וולש, שרה פולסון, ליב שרייבר, נינה דוברב, ביזי פיליפס, מארק האמיל, וזו רק רשימה חלקית.
ידוע שפול מקרטני לא עוסק בפוליטיקה ותמיד רוצה להיות בסדר עם כל הצדדים. אפילו כשבא להופיע בישראל בשנת 2008 הוא בילה כמעט יום שלם בשטחי הרשות הפלסטינאית ובין היתר פגש שם תלמידים למוזיקה וארגון שפועל אצלנו למען פתרון שתי המדינות. ובזמן ההופעה בתל אביב, דאג להגיד יחד עם ברכת "שנה טובה" גם "רמדאן כרים". העיקר לא להרגיז אף אחד ולהיות בסדר עם כל הצדדים, והאמת היא שזה מאד יפה. אבל האם להביע בחילה מהטבח שביצע חמאס הוא עיסוק בפוליטיקה? האם תמיכה בישראל בעת הזו היא לצאת לא בסדר כלפי הפלסטינאים שאין בינם לבין האידיאולוגיה הרצחנית של ארגון החמאס שום קשר?
אני לא אפסיק לאהוב את המוזיקה של פול מקרטני בדיוק כמו שלא הפסקתי לאהוב את המוזיקה של רוג'ר ווטרס. אני מפריד בין האמנות לבין העמדה של האמן. אני גם לא מאוכזב ממנו ולא כועס. האמת היא שלא ממש ציפיתי שפול מקרטני ישנה את אורחותיו גם אם היה נשוי ללינדה וכעת נשוי לננסי, שתי נשים יהודיות. יכול להיות שפול מקרטני דווקא כן תומך בישראל וכן חש בחילה מהטבח שביצע החמאס, הוא רק דואג לא לתת לזה פומבי. מי יודע...
אני רק מנחש במידה רבה של ביטחון שאילו היה ג'ון לנון בחיים היה מביע תמיכה בטובים ובוודאי בחילה מהרוע של הרעים.
אז אני רק מניח את זה כאן ושכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה.