ב-12 במרץ 1974, כשהיה בעיצומו של "סוף השבוע האבוד" הכאוטי, סולק ג'ון לנון יחד עם חברו, הזמר הארי
נילסון, ממועדון הלילה Troubadour בלוס אנג'לס. הסיבה לצעד הדראסטי הזה הייתה ששניהם, שהיו לגמרי שיכורים לגמרי, עוררו מהומה במהלך ההופעה של ההרכב The Smothers Brothers. ג'ון ידע שהוא הלך רחוק מדי במסע השתייה הבלתי נגמר שלו עם נילסון ואחרים, ביניהם אליס קופר, קית' מון ורינגו סטאר. על רקע זה, החליט לעצור את הידרדרותו שנראתה אז בלתי נמנעת, ולהעסיק את עצמו בפרויקט מוזיקלי חדש. אז התחיל ג'ון להפיק את האלבום Pussycats של נילסון וגייס, בין היתר, את המוזיקאים קלאוס פורמן, ג'סי אד דייויס, ג'ים קלטנר, בובי קיז, קית' מון ורינגו סטאר.
ב-28 במרץ 1974, במהלך סשן ההקלטות הראשון של Pussycats, הופיעו בהפתעה באולפני Burbank, פול ולינדה שהיו אז בלוס אנג'לס, וזו הייתה הפעם הראשונה שנפגשו ג'ון ופול מאז הסכסוך הממושך ביניהם. לאחר שיחה קצרה בין השניים, שלדברי הנוכחים התנהלה כאילו רק אתמול הם התראו בפעם האחרונה, התיישב פול מאחורי מערכת התופים של רינגו, שיצא באותו זמן לבלות עם מון, ואמר "בואו ננגן משהו". ג'ון נענה לקריאתו ותפס את הגיטרה. סטיבי וונדר, שהקליט באולפן סמוך, שמע על המפגש בין ג'ון לפול ונכנס ומיד והתיישב על יד הפסנתר החשמלי. מבלי לחשוב על זה יותר מדי, הסכימו ג'ון ופול שהג'אם הזה יוקלט, וההקלטה מצאה את עצמה בבוטלג A Toot and a Snore in '74 שיצא בשנת 1992.
ארבעה ימים אחר כך, ב-1 באפריל, ביקרו פול, לינדה והבנות בבית ששכר ג'ון במאליבו, שם נכחו גם רינגו, קית' מון והארי נילסון. כולם אכלו, שתו, שוחחו ובילו יפה אבל פול היה אובססיבי לנגן ודי מהר ניגש לפסנתר שהיה בבית. הצעד הזה של פול מוכיח טוב מכל דבר אחר עד כמה היה פול להוט לשוב ולנגן עם ג'ון, שלמרות שהיה במצב רוח טוב באותו אירוע, לא הרגיש את אותה התלהבות לחזור אל דברים שמזמן השאיר מאחוריו. יתירה מכך, באותו מפגש שוחחו פול ולינדה עם ג'ון על האפשרות שיחזור לאנגליה מתוך הנחה שבוודאי מתגעגע ג'ון למולדת. באפן מפתיע התשובה שלו הייתה שהוא למעשה מתגעגע לפריז. זו הייתה דרכו הסרקסטית להגיד לפול הנלהב שיניח לו כי הוא מעדיף להשאיר את הכל כמו שזה.
מצורפות שש התמונות מאותו יום היסטורי בבית במאליבו, שבהן נראים ג'ון, פול, רינגו, קית' מון, הארי נילסון ולינדה מקרטני.