בסוף השבוע של ה-19 בספטמבר 1964, אחרי ההופעה בעיר דאלאס ולפני ההופעה בעיר ניו יורק, זו שתחתום את סיבוב ההופעות הראשון שלהם בארה"ב, זכו חברי הביטלס למנוחה בחווה שבאלטון, מיזורי. לשם כך, שלח להם בעל החווה, מיליונר בשם ריד פיגמן, את מטוסו הפרטי שהמריא משדה תעופה קטן ומבודד בוולנאט רידג'. השדה היה במיקום אידיאלי, שכן הוא לא משך את תשומת הלב של המעריצים.
בשדה המתין לחברי הביטלס פיגמן בעצמו עם מטוס קטן חד כנף ובעל מנוע אחד. במהלך הטיסה הרגישו חברי הביטלס חוסר ביטחון לגבי הסיכויים שיגיעו ליעדם בשלום. החששות רק גברו כשהבחינו בכך שהטייס יושב כשמפה קטנה מונחת לו על הברכיים, הוא מאיר עליה בעזרת פנס יד וממלמל כל הזמן "אני לא יודע איפה אנחנו נמצאים, אני לא יודע איפה אנחנו נמצאים". היבטים נוספים שלא תרמו לרגיעת חברי הביטלס היו החושך מסביב, האזור ההררי שמעליו טסו והעובדה שהטייס שפשף כל הזמן את השמשה הקדמית בידיו כדי להוריד ממנה את סימני האדים. בסופו של דבר, נחת המטוס בשלום בשדה קטנטן כשמשני צדדי מסלול הנחיתה הונחו קופסאות פח ובתוכן בערה אש כדי להאיר את המקום שעל הטייס להנחית את המטוס.
למרות שכולם נחתו בשלום בריאים ושלמים, סיפרו חברי הביטלס שחוויית הטיסה במטוס הקטנטן הזכירה להם את הטיסה הטראגית שבה נהרג באדי הולי יחד עם שני מוזיקאים נוספים. ג'ורג' אפילו אמר: "הרגשנו כמו באדי הולי. זה כנראה היה הכי קרוב שהגענו למוות מהסוג שלו".