הצמד לנון-מקרטני הוא אולי הצמד המפורסם ביותר בעולם המוזיקה ובכלל בתרבות המערבית, אם לא מעבר לכך. ככל הנראה, שהמחשבה הראשונה שעולה כשמזכירים את הביטלס, היא לנון-מקרטני. כדי להמחיש זאת די בכך שכולם מייחסים את המפגש בין ג'ון לנון לפול מקרטני, ב-6 ביולי 1957, כאל המפגש ההיסטורי שהוביל להקמת הביטלס, ובכך שאם מנתחים את הסיבות שהובילו לפירוק הביטסל (וזו הזדמנות להמליץ על פרק 2 של ביטלמניה - הפודקאסט), בעצם מנתחים את הסיבות להתרחקות האמנותית, העסקית והאישית, בין ג'ון לפול.
בשנות ה-60 פעל צמד מוזיקלי נוסף שהוביל להקה אחרת שניסתה להתחרות מול הביטלס על אותה משבצת. מדובר במיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס מלהקת הרולינג סטונס. כמו ג'ון ופול, הזוג הזה היה הלב הפועם של להקתם, והוא עסק בכתיבת שיריה.
ג'אן וונר, אחד המייסדים והמוציא לאור של המגזין רולינג סטון, קיים עם מיק ג'אגר ריאיון בשנת 1995, ושאל אותו על השותפות המוזיקלית שלו עם ריצ'ארדס. ג'אגר השיב שבתחום המוזיקה קיומו של שותף הוא דבר חיוני, למרות שלעתים זה היה עבורו גורם מפריע. ג'אגר ציין שאחד היתרונות בשותפות מוזיקלית הוא שהדבר מהווה מקור משיכה בקרב המעריצים. אז העיר וונר שבעוד השותפות שבין ג'אגר לריצ'ארדס נמשכת, השותפות שבין ג'ון לפול פסקה עם התפרקות הביטלס, ולמעשה קצת קודם לכן, והשאלה היא מדוע. ג'אגר השיב:
קשה להגיד, כי אני לא הכרתי מספיק את ג'ון ואת פול. הכרתי אותם מעט, כמוך, כנראה, ואולי אפילו אתה הכרת את ג'ון טוב יותר ממני בשלב מסוים (הכוונה של ג'אגר הוא לריאיון הרחב שקיים וונר עם ג'ון בשנת 1971, ושפורסם בספר Lennon Remembers, ג.פ.). אני יכול לנחש ששניהם היו אנשים חזקים מאד, ושניהם הרגישו שהם צריכים להיות עצמאיים לחלוטין. נראה גם שהם היו מאוד תחרותיים ביחס להובלת הלהקה. חשוב שאנשים יסכימו מה חלוקת התפקידים ביניהם, ואילו ג'ון ופול חשבו, כל אחד לחוד, שהוא המוביל, ואם היו עשרה דברים להוביל, שניהם רצו להיות אחראים על תשעה מהם. אי אפשר להתמיד במערכת יחסים כזאת.
יש בתשובה של ג'אגר שתי נקודות מפתיעות:
ראשית, הוא תופס עמדה מאד צנועה, לפיה הוא כמעט ולא הכיר את ג'ון ופול. זו תשובה מאד מפתיעה שכן היו בין חברי הביטלס לחברי הרולינג סטונס שיתופי פעולה וקשרי ידידות לאורך השנים;
שנית, ג'אגר מתייחס לחילוקי דעות בין ג'ון לפול בנוגע להובלת הלהקה כגורם היחיד לפירוק הביטלס ומתעלם מהגורם שנראה המשמעותי יותר: חילוקי הדעות המוזיקליים בין השניים.
מנגד, מעניינת ההתייחסות של פול, בריאיון לעיתון Los Angeles Times, בנוגע לצמד ג'אגר-ריצ'ארדס בהקשר לפירוק הביטלס. לדברי פול, פירוק הביטלס השפיע באפן משמעותי על היצירה של להקת הרולינג סטונס דווקא. לדבריו, הרולינג סטונס היו בתחרות מוזיקלית מתמדת מול הביטלס על תואר הלהקה הטובה ביותר, וברגע שהביטלס לא היו קיימים עוד כלהקה פעילה, איבד הצמד ג'אגר-ריצ'ארדס את הדחף להפיק מוזיקה יותר טובה.
כמו שג'אגר שגה בדבריו בקשר לצמד לנון-מקרטני, כך שגה פול בפרשנותו לגבי הצמד ג'אגר-ריצ'ארדס. המוזיקה שלהם באלבומים שיצאו אחרי פירוק הביטלס, כגון Sticky Fingers משנת 1971, .Exile on Main St משנת 1972 או Some Girls משנת 1978 לא נופלת מזו שיצרו קודם לכן.
