סיפורה של תמונה - Please Please Me

אחרי שהקליטו הביטלס את אלבום הבכורה שלהם, כל מה שנותר היה הוא לבחור לו שם ותמונה לעטיפה. בהתחלה, הוצע לקרוא לאלבוםOff the Beatles Track והמפיק המוזיקלי, ג'ורג' מרטין, הציע שחברי הלהקה יצטלמו בגן החיות של לונדון, מחוץ לבית החרקים, שכן החיפושיות, כלומר הביטלס, הן חרקים. ג'ורג' מרטין, שהיה עמית כבוד של האגודה הזואולוגית של לונדון שבבעלותה גן החיות של העיר, חשב שיהיה זה רעיון טוב לפרסם כך גם את גן החיות וגם את להקת הביטלס שעדיין הייתה יחסית די אלמונית. חברי הביטלס חשבו שזה רעיון טוב ופול אפילו שרטט סקיצה לעיצוב התמונה עם השם שהוצע. ג'ורג' מרטין הציע גם שצלם התיאטרון אנגוס מקבין, אתו עבד בעבר, יצלם את תמונת העטיפה, אלא שהנהלת גן החיות דחתה את הבקשה משום שחשבה שזה לא יהיה מכובד שגן החיות של לונדון יהווה תפאורה לתמונה של עטיפת תקליט של להקת פופ.

לאור הסירוב של הנהלת גן החיות, ביקש מרטין ממקבין לצלם את הארבעה בסטודיו שלו וכך, בשבוע השלישי של ינואר 1963 הגיעו חברי הביטלס לבושים בחליפות קטיפה חדשות בצבע חום, לסטודיו שבביתו של אנגוס מקבין בלונדון, אך אף אחת מהתמונות שצולמו לא נבחרה לעטיפת אלבום הבכורה. בסופו של דבר, אחת מהן שימשה לעטיפת ה-EP ששמו The Beatles' Hits שיצא בספטמבר 1963 ואחרת לעטיפת האלבום Introducing The Beatles שהוציאה חברת Vee Jay בארה"ב בינואר 1964.

מאחר ועדיין לא הייתה להם תמונה לעטיפת האלבום החדש, נקבע סשן צילום נוסף לאמצע פברואר 1963 והפעם בבניין מטה חברת EMI בלונדון. על כך סיפר אנגוס מקבין:

כשנכנסתי לבניין הסתכלתי למעלה אל המדרגות ושאלתי האם הבחורים כבר הגיעו. כשאמרו לי שכן, בקשתי שיגידו להם לצאת אל מעקה המדרגות ולהסתכל למטה וכך צילמתי אותם. הייתה לי רק את עדשת פורטרט רגילה, אז כדי לתפוס אותם נאלצתי לשכב על הרצפה על הגב וכך צילמתי מספר תמונות.

פרט מעניין הוא שאנגוס מקבין למעשה שיחזר תמונה שצילם כשנה וחצי קודם, ב-12 באוקטובר 1961, כשמי שצולם בדיוק באותו מקום ומאותה זווית היה ג'ושוע "ג'ו" לוס, מנהיג התזמורת The Joe Loss Orchestra שפעלה בהצלחה גדולה באנגליה בשנות ה-40, ה-50 וה-60 והיה חתום גם הוא עם חברת EMI. התמונה של לוס לא שימשה לאף תקליט שלו ולכן חשב מקבין שאין מניעה לחזור עליה עם חברי הביטלס.

בסופו של דבר, לא כולם השתכנעו שהתמונות בגרם המדרגות מתאימות לתקליט הבכורה של הביטלס ולכן נקבע סשן נוסף והפעם עם צלם אחר, ג'ון דאב, שעבד עבור חברת EMI. כך, ב-5 במרץ 1963 צילם דאב את הביטלס בלוקיישונים שונים שכללו את חזית בניין מטה חברת EMI, מדרגות לולייניות שמחוץ לבניין, מד חניה ברחוב והמדרגות שבכניסה לאולפני EMI. בסופו של יום, אף אחת מהתמונות הללו לא נמצאה מתאימה לעטיפת האלבום של הביטלס.

לבסוף, הוחלט לבחור באחת התמונות שצילם אנגוס מקבין בגרם המדרגות שבבניין מטה EMI ולתת לאלבום את השם Please Please Me וזאת, משיקולים מסחריים, שכן זה היה שמו של הסינגל של הביטלס שיצא לפני כחודש והגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים. שלוש תמונות נוספות שצילם מקבין בגרם המדרגות שימשו לעטיפות של שני תקליטים אחרים של הביטלס: של ה-EP שיצא בנובמבר 1963 תחת השם The Beatles (No. 1) ושל אלבום האוסף 1962-1966 שיצא בשנת 1973 וכונה האלבום האדום. תמונה נוספת שימשה לעטיפת הבוטלג Come Together (The Beatles in the 90's) שיצא בשנת 1996.

בשנת 1969, ביקשו הביטלס מאנגוס מקבין לשחזר את הצילום שצילם בגרם המדרגות עבור עטיפת האלבום Please Please Me, והפעם עבור עטיפת האלבום Get Back שבסופו של דבר נגנז. התמונה הזו הופיעה בסופו של דבר בעטיפת אלבום האוסף 1967-1970 שיצא בשנת 1973 וכונה האלבום הכחול.

חשוב לציין שעטיפת האלבום Please Please Me היא עטיפה די בנאלית ולא יצירתית במיוחד שצולמה לפי פורמט מאד מקובל באותה תקופה שבה האמנים, במקרה הזה חברי הביטלס, מביטים אל המצלמה ומחייכים כששם הלהיט האחרון שלהם הוא גם שם האלבום. עם זאת, למרות שמדובר בתמונה בנאלית ולא יצירתית במיוחד היא הפכה עם הזמן לעטיפה אייקונית לא פחות מאלה שהופיעו מאוחר יותר בתקליטי הביטלס האחרים. על רקע זה, הצטלמו בשנת 1977 להקת The Sex Pistols בדיוק באותו מקום ובאותה תנוחה ובשנת 1995 גם להקת The Blur. בסופו של דבר, הפכה עטיפת האלבום Please Please Me את גרם המדרגות שבמטה חברת EMI למפורסם וכאשר בסוף שנות ה-90 עבר מטה החברה לבניין אחר, פורק גרם המדרגות ונבנה מחדש בבניין החדש.

על יום הצילום של התמונה לאלבום Please Please Me גילה ג'ורג' הריסון פרט מעניין:

עבור עטיפת האלבום הראשון שלנו, Please Please Me, הצטלמנו ע"י הצלם אנגוס מקבין במדרגות של משרדי EMI. עדיין יש לי את החליפה שלבשתי באותו יום ולמרות שהיא משנות ה-60, לבשתי אותה לאיזו מסיבה שנערכה בסגנון שנות ה-50. זה היה בשנת 1990 וכבר לא יכולתי לסגור את המכנסיים