השיר Tomorrow Never Knows הוא אחד השירים המרתקים והעמוקים, בעיניי, של הביטלס. אני רוצה להזמין אתכם/ן לקרוא את הפוסט הזה בראש פתוח, בלי שיפוטיות ומתוך סקרנות ורצון לצלול לתוך מעמקי השיר המיוחד הזה, Tomorrow Never Knows.
ג'ון לנון כתב את השיר Tomorrow Never Knows בינואר 1966. השיר הוקלט ב-6 במרץ באולפן 3 של אולפני EMI, והוא היה השיר הראשון שהוקלט במסגרת העבודה על האלבום Revolver, שראה אור ב-5 באוגוסט 1966. השיר Tomorrow Never Knows סוגר את האלבום. בהתחלה, ניתן לו השם הזמני Mark I. שם השיר הסופי, Tomorrow Never Knows, לא מוזכר ולו פעם אחת בשיר, והוא ניתן כהשראה מעוד ביטוי משובש שנהג לומר רינגו, בדומה לביטוי A Hard Day's Night, שגם הוא נבחר, כידוע, כשם של שיר. הנה השיר Tomorrow Never Knows:
רבות נכתב על המוזיקה המיוחדת של השיר הזה ועל הכוונה של ג'ון להישמע כמו הדלאי לאמה מזמר מעל הר בערבות טיבט ושהשיר כולו יישמע כמו טכס בודהיסטי טיבטי. אני דווקא מעוניין לעסוק במילים של השיר, ששוות התעמקות.
מילות השיר מתבססות על ספר שקרא ג'ון בשם The Psychedelic Experience: A Manual Based on The Tibetan Book of the Dead מאת טימות'י לירי, ריצ'רד אלפרט ורלף מלצנר, שלושה פסיכולוגים אמריקניים שחקרו את השימוש המבוקר בסמים פסיכדליים כחלק מטיפול פסיכולוגי. הספר מתבסס על ספר אחר, The Tibetan Book of the Dead (ספר המתים הטיבטי), שלפי המסורת הטיבטית, נכתב במאה ה-8 ע"י גורו רינפוצ'ה, נזיר בודהיסטי שהיה פעיל בטיבט, נפאל, בוטהן ואיזור ההימלאיה ההודית, שקבר אותו במרכז טיבט עד שהתגלה במאה ה-14.
לכן, כדי להבין את השיר Tomorrow Never Knows כדאי להכיר קצת את הספר The Tibetan Book of the Dead, או בשמו הטיבטי Bardo Thodol. בתפיסה הבודהיסטית קיים מה שמכונה בסנסקריט סמסרה או מעגל המוות והלידה מחדש. לפי תפיסה זו, בעת המוות הגוף מת אבל לא התודעה והיא כלואה במעגל המוות והלידה מחדש ורק בהינתן נסיבות מיוחדות של התודעה היא זוכה להשתחרר מהמעגל הזה. חשוב לציין שזו אינה תפיסה דתית אלא תפיסת עולם, שכן בודהיזם אינו דת אלא תפיסת עולם. הספר The Tibetan Book of the Dead מתאר, בעיקר, את מה שחווה התודעה ברווח שבין המוות ללידה מחדש. הספר משמש כסוג של מדריך כדי שאדם שגוסס יידע מה צפוי לו ואיך עליו להתייחס לחוויות שתודעתו תחווה לאחר מותו, ועד הלידה מחדש. כאן אני רוצה להוסיף משהו: התפיסה במוות ולידה מחדש שוות משקל לתפיסה במוות והעולם הבא או לתפיסה במוות והאין כלום. הרי אי אפשר להוכיח אף אחת מהן. תחשבו על זה...
ועכשיו ננסה, בהקשר של The Tibetan Book of the Dead, להבין את המשמעות של מילות השיר Tomorrow Never Knows:
Turn off your mind relax and float down stream
It is not dying, it is not dying
כבה את תודעתך, הירגע וצוף במורד הזרם
זה לא מת, זה לא מת
שתי השורות הללו אומרות שהתודעה לא מתה כשהגוף מת וההנחיה היא לזרום עם מה שקורה ברוגע. ולכן מבחינת התודעה זה לא מצב של מוות.
Lay down all thoughts, surrender to the void,
It is shining, it is shining
הנח את כל המחשבות, היכנע לריק,
זה זורח, זה זורח
עפ"י הספר The Tibetan Book of the Dead הריק אינו הכלום אלא המציאות העירומה והמפוכחת כפי שהיא. ההזמנה כאן היא להניח למחשבות, כלומר לפרשנויות, האמונות, ההרגלים וההתניות שלנו לגבי המציאות ולקבל אותה כמו שהיא. המציאות הזו היא נכונה ובמובן הזה היא זורחת.
Yet you may see the meaning of within
It is being, it is being
עם זאת, אתה יכול לראות את המשמעות של מה שבתוך זה
להיות, זה להיות
רק כשאנחנו רואים את המציאות העירומה והמפוכחת אנחנו הווים את הכאן והעכשיו. לכן, זה מצב של הוויה בכאן והעכשיו.
Love is all and love is everyone
It is knowing, it is knowing
אהבה היא הכל והאהבה היא כולם
זה בידיעה, זה בידיעה
השורה הראשונה היא מסר של אהבה של ג'ון, אשר מציג את האהבה כמציאות העירומה והמפוכחת. משום שכך, השורה השנייה אומרת שזה מצב של הידיעה של המציאות ולא של פרשנויות, אמונות, הרגלים והתניות לגביה.
And ignorance and hate mourn the dead
It is believing, it is believing
ובורות ושנאה מתאבלים על המתים
זו אמונה, זו אמונה
לפי הספר The Tibetan Book of the Dead, רק אלה שרואים את המציאות דרך הפרשנויות והאמונות שלהם, ולא כפי שהיא, מתאבלים על המת ולא מבינים שהוא נמצא בשלב הביניים שבו יש הזדמנות להשתחרר ממעגל המוות והלידה מחדש. זה מצב של אמונה בניגוד למצב של מציאות.
But listen to the colour of your dreams
It is not living, it is not living
אבל הקשב לצבע החלומות שלך
זה לא חי, זה לא חי
הספר The Tibetan Book of the Dead מלמד שכשהתודעה משתחררת מהגוף, ברגע הראשון היא חושבת שהיא בחלום, עד שהיא מתרגלת למצב החדש. זה כבר לא מצב של חיים.
So play the game "existence" to the end
Of the beginning, of the beginning
אז שחק את המשחק 'קיום' עד הסוף
מההתחלה, מההתחלה
אם התודעה לא משתחררת ממעגל המוות והלידה מחדש, היא חוזרת ונולדת מהתחלה. זה מצב של התחלה.
בשנת 1964 התחיל ג'ון לכתוב יותר שירים אישיים ועמוקים. כך למשל, שירים כמו I'm a Loser, Nowhere Man ו-!Help. העניין הרב של ג'ורג' בתפיסות העולם מהמזרח, בעיקר ההינדית, מאד השפיע על ג'ון, שראה בהן צוהר שדרכו הוא יכול לתת ביטוי לשירים אישיים ועמוקים כמו Tomorrow Never Knows.
