בדרך כלל נתפסים הסרטים שבהם הגיבור הוא זמר או להקה כלא איכותיים וככאלה שעבורם נכתב תסריט דל שסובב סביב מספר שירים שנכתבו עבור פס הקול ושכל מטרתם הייתה להכניס כסף לקופה. אלביס פרסלי, שמאד אהב לשחק בסרטים כמעט כמו לשיר, או אולי אפילו יותר, התלבט בעניין הזה יותר מפעם אחת ובעוד שלסרטים הראשונים שלו, אלה שנעשו בשנות ה-50, היו תסריטים טובים ושירים איכותיים, אלה שבשנות ה-60 היו די גרועים וזה כמעט הרס לו את הקריירה.
פול סיפר שכשצפה יחד עם ג'ון וג'ורג' בסרט Love Me Tender, הסרט הראשון של אלביס, הם מאד התרשמו ממנו. רינגו סיפר שכשצפה בסרט Blackboard Jungle של ביל היילי וכששמע את השיר Rock Around the Clock בסיומו, הוא וכל מי שהיה בבית הקולנוע היו בטירוף מוחלט. חברי הביטלס גם סיפרו על הרושם העמוק שהותיר בהם הסרט The Girl Can’t Help It שבו כיכבו האלילים שלהם כמו ליטל ריצ'רד, פאטס דומינו, אדי קוקרן וג'ין וינסנט.
על כן, כאשר חברי הביטלס עשו את הצעד הראשון שלהם בתחום הקולנוע, היה חשוב להם לשים דגש לאיכות הגבוהה של כל האלמנטים, התסריט, המשחק שלהם, השחקנים שלוהקו והשירים. בסופו של דבר, התוצאה הייתה סרט מצוין ואיכותי שהפך לקלאסיקה בצורה שלא ניתנת לערעור. כל זאת, בזכות ההשקעה והמאמץ של חברי הביטלס ושל כל מי שהיה מעורב בסרט.
התוצאה מרשימה עוד יותר כשנזכרים בכך שהביטלס עסקו בזמן העבודה על הסרט גם בעניינים נוספים שהקריירה שלהם דרשה מהם, דבר שלא הותיר להם זמן לעצמם. כך, תוך כדי הצילומים, הם העניקו ראיונות, הקליטו עבור תוכניות רדיו וטלוויזיה, כמו Around the Beatles, Top of the Pops ו-Ready, Steady, Go, וג'ון אף נטל חלק בכל האירועים שנערכו לרגל פרסום ספרו הראשון, In His Own Write. בהקשר להתמודדות של הביטלס עם עבודה על סרט קולנוע לצד שגרת העבודה האינטנסיבית שלהם סיפר ג'ורג' שמאד עזר להם שהם, בניגוד לאלביס, היו קבוצה של ארבעה אנשים שהתמודדו ביחד עם אותם הדברים, הבינו ותמכו האחד בשני ונתנו ביטחון זה לזה. כך, אווירת הצוות ששררה ביניהם מאד סייעה להם לגבור על העבודה הקשה והטירוף שמסביבם. אמנם גם לאלביס הייתה חבורה של אנשים שהקיפו אותן, שכונתה "המאפיה של ממפיס", אבל בסופו של דבר אלה לא היו שותפים לעבודתו הקשה אלא קבוצה של אנשים ששירתו אותו וריצו אותו ע"י מתן מחמאות וכפי שפעם ציין ג'ון, "כל מה שרצו היה לדאוג שהמלך יהיה תמיד קשור לכיסא שלו כי הרי זה השתלם להם".
אחרי הבכורה של הסרט A Hard Day’s Night נכנסו הביטלס לשלב בקריירה שלהם שבו, לצד הקלטות התקליטים, הוגברו סיבובי ההופעות, ההופעות שלהם בתוכניות טלוויזיה ורדיו, הראיונות, הסשנים של צילומים ועוד. בסופו של דבר, כל אלה הפכו די מהר לרפטטיביים ומשעממים וחברי הביטלס הבינו שהדבר שהעניק להם הנאה עיקרית הוא העבודה שלהם באולפן, רק שם יכלו ליצור מוזיקה שונה, חדשה ויצירתית. במילים אחרות, האולפן הפך למקום היחיד שבו יכלו לברוח מהשגרה האינטנסיבית והמתישה והחלטה להפסיק להופיע הייתה רק עניין של זמן.