נהוג לספר שהשותפות לנון-מקרטני גובשה בהסכמה הדדית בין ג'ון לנון לפול מקרטני כשהם היו בני נוער. אז זהו, שלא...
בשנת 1962, זמן קצר אחרי שבריאן אפשטיין הפך למנהל של הביטלס, התקיימה פגישה בינו לבין בין ג'ון לנון ופול מקרטני, שני כותבי השירים של הלהקה. פול, כהרגלו, הגיע באיחור, וכשהצטרף לפגישה הודיע לו בריאן שהוא וג'ון כבר הספיקו לשוחח ביניהם וחשבו שיהיה רעיון טוב שכל שיר ששניהם יכתבו יזכה לקרדיט לנון-מקרטני. פול, כמו פול, מיד שאל למה לא שהקרדיט לא יהיה מקרטני-לנון. בריאן וג'ון אמרו לו שזה גם יכול להיות בסדר ואז סיכמו גולם שאם עיקר התרומה בכתיבת השיר תבוא מג'ון הקרדיט יהיה לנון-מקרטני ואם עיקר התרומה תבוא מפול יהיה הקרדיט מקרטני-לנון. בפועל, זה לא קרה אף פעם.
באלבום הראשון של הביטלס, Please Please Me קיבלו כל השירים שהשניים כתבו את הקרדיט מקרטני-לנון באפן גורף ובלי קשר מי תרם יותר לכתיבת השיר. מעניין מי עמד מאחורי ההחלטה הזו ועד כמה כל חברי הביטלס היו מודעים לה.
החל מהאלבום השני של הלהקה, With The Beatles, כל השירים קיבלו את הקרדיט לנון-מקרטני, גם כאן באפן גורף ובלי להבחין מי תרם כמה, וכך זה נשאר עד הסוף. גם כאן עולה השאלה מי עמד מאחורי השינוי ומה הוביל לכך.
בדצמבר 1976 הוציא פול את האלבום Wings Over America, ובו השירים Lady Madonna, The Long And Winding Road, I've Just Seen A Face, Blackbird ו-Yesterday קיבלו את הקרדיט מקרטני-לנון, ללא כל תגובה מצדו של ג'ון.
בשנת 1995, לקראת הוצאת החלק הראשון של פרויקט האנתולוגיה, החליט פול שהגיע הזמן לממש את ההסכמה בינו לבין ג'ון ובריאן משנת 1962, ופנה ליוקו אונו בבקשה שתסכים שלפחות שירים כמו Yesterday, שבהם רק הוא היה הכותב יזכו לקרדיט מקרטני-לנון. יוקו הסכימו לעניין אולם, כעבור מספר ימים צלצלה לפול והודיעה לו שהיא חושבת שבעצם זה לא רעיון טוב ולכן נמנע מפול לבצע את השינוי המיוחל.
בריאיון לעיתון Esquire, שהתקיים ביולי 2015, סיפר פול:
מה שקרה אחר כך היה שהיו כאלה שחשבו שאני מנסה לרקוד על הקבר של ג'ון. זה לא היה קשור לעניין של אגו אלא של מתן היכולת לזהות מי כתב מה. אם ג'ון היה בחיים הוא בטח היה מסכים כי לא היה לו אכפת מהקרדיט, אבל אני בסוף החלטתי לוותר על זה.
לא בטוח שפול באמת וויתר על העניין הזה. העובדה שהוא טורח לדבר על זה בשנת 2015, עשרים שנה אחרי הסירוב שקיבל מיוקו, יותר ממעידה על כך שהעניין ממשיך להעסיק אותו.
