ב-10 באפריל 1970 פורסם בעיתון הדיילי מירור שאלון שניסח והשיב עליו פול מקרטני ובו, בין היתר, השאלה:
האם אתה מתכנן אלבום או סינגל חדש עם הביטלס?
התשובה הייתה קצרה אך חד משמעית:
לא
ועבור אלה שעדיין לא הבינו את כוונת הדברים, ניסח פול שאלה נוספת:
האם הפרידה שלך מהביטלס זמנית או לתמיד, בגלל חילוקי דעות אישיים או מוזיקליים?
ופול השיב:
בגלל חילוקי דעות אישיים, חילוקי דעות עסקיים, חילוקי דעות מוזיקליים, אבל בעיקר בגלל שאני מבלה יותר טוב עם משפחתי. זמנית או לתמיד? אני לא באמת יודע
מאז, נחשב אותו יום כיום שבו התפרקו הביטלס.
הפרוק הראשון לא קרה ביום אחד אלא התפרס על פני כשבעה חודשים, בין יולי 1957 לפברואר 1958 וזאת, כתוצאה מתהליך שאליו כיוון ג'ון לנון במטרת מכוון. התהליך הזה עלול להיראות כאילו בסך הכל מדובר בשינוי הכיוון המוזיקלי של הלהקה, אבל במבט זהיר יותר אפשר להבחין שלא היה מדובר רק בזה אלא בתהליך מושכל של פרוק והרכבה מחדש שבסיומו קמה להקה אחרת.
בנובמבר 1956 הקים ג'ון את להקתו הראשונה, הקווארימן. הלהקה ניגנה בעיקר מוזיקת סקיפל אבל מה שבאמת בער בתוכו של ג'ון הייתה מוזיקת הרוק'נ'רול. ג'ון ידע שלחבריו ללהקה, פיט שוטון, לן גארי, אריק גריפית', רוד דייויס וקולין האנטון, לא היו הכישורים המוזיקליים המתאימים לנגן בלהקת רוק'ינ'רול. הוא גם הבין היטב שהכלים שעליהם הם ניגנו, בנג'ו, קרש כביסה, ו-tea chest bass (כלי נגינה מאולתר שהורכב מקופסת תה מעץ, מקל של מטאטא וחוט ונועדה לתת קצב) התאימו אמנם למוזיקת הסקיפל אבל לא למוזיקת הרוק'נ'רול. ג'ון היה מודע לכך שכל עוד זה המצב להקת הקווארימן לעולם תישאר להקת סקיפל.
ב-6 ביולי 1957 נפגשו בפעם הראשונה ג'ון לנון ופול מקרטני. כשהתוודע ג'ון לכישוריו המוזיקליים של פול, הבין מיד שהבחור הזה מסוגל לתרום תרומה משמעותית להפיכתה של להקתו ללהקת רוק'נ'רול. כשבועיים לאחר המפגש ביניהם צורף פול ללהקת הקווארימן. מרגע זה התחיל להתחולל התהליך שג'ון קיווה לו: התפרקות להקת הסקיפל, הקווארימן, והקמתה של להקת הקווארימן החדשה בתור להקת רוק'נ'רול. כניסתו של פול ללהקה והכיוון שאליו הוא וג'ון כיוונו הביאו בשלב הראשון לפרישתם של פיט שוטון ורוד דייויס באוגוסט 1957. בפברואר 1958 הצטרף ללהקה ג'ורג' הריסון שזוהה ע"י ג'ון ופול כגיטריסט מוכשר, כנדרש מלהקת רוק'נ'רול. זמן קצר לאחר מכן פרשו מהלהקה לן גארי ואריק גריפית'. בכך הושלם פירוק להקת הסקיפל, הקווארימן, והושלמה הקמתה של להקת הרוק'נ'רול, הקווארימן. בלהקה החדשה היו ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון וקולין האנטון, המתופף.
הפרוק השני התרחש בסוף 1958 והפעם הוא לא היה מכוון אלא מחויב המציאות. בראייה בדיעבד זה עשוי להיראות כהפסקה זמנית בפעילותה, אבל בזמן אמת מדובר היה התפרקות של ממש.
בהרכב להקת הרוק'נ'רול, הקווארימן חלו שינויים: ג'ון דאף לואו הצטרף אליה לתקופה קצרה וקולין האנטון, המתופף, עזב אותה ביולי 1958. במחצית השנייה של שנת 1958 נשארה להקת הקווארימן ללא הופעות, שכן היה מאד קשה ללהקת רוק'נ'רול ללא מתופף להיות להקה אטרקטיבית. וכך התפרקה עזב ג'ורג' עזב את להקת הקווארימן, דבר שהביא להתפרקותה. ג'ורג' הצטרף ללהקה אחרת, לס סטיוארט קווארטט, יחד עם לס סטיווארט, קן בראון וג'ף סקינר. ג'ון ופול נשארו ביחד אבל לא כלהקה אלא כצמד כותבי שירים. מעת לעת הצליחו להשיג הופעות שבהן נהג ג'ורג' להצטרף אליהם, לא תחת השם קווארימן אלא ג'אפאג' 3, אבל זה היה הסדר זמני, שכן לבו ורוחו היו בלהקת לס סטיוארט קווארטט.
באוגוסט 1959 התפרקה להקת לס סטיוארט קווארטט ערב הופעתה, כלהקת הבית, בפתיחתו של מועדון חדש בשם הקסבה. על רקע זה, הביא ג'ורג' לאיחודה מחדש של להקת הקווארימן בהרכב של ג'ון, פול, ג'ורג' וקן בראון, חברו מלהקת לס סטיוארט קווארטט. באוקטובר 1958 עזב קן בראון את הלהקה ונשארו בה ג'ון, פול וג'ורג'.
הפרוק השלישי של הלהקה, שהתרחש בדצמבר 1960, היה גם הוא כורח המציאות, וגם הוא נתפס כיום כהפסקה זמנית בפעילותה, אבל באותו זמן נראה היה שלהקת הביטלס הגיעה לסוף דרכה.
במאי 1960 הצטרפו ללהקה סטיוארט סאטקליף, כבסיסט, וטומי מור, כמתופף, שני תפקידים שהיו חסרים ובוודאי הכרחיים בכל להקת רוק'נ'רול. בחודש יוני 1960 עזב טומי מור את הלהקה ובמקומו גויס המתופף נורמן צ'פמן, שעזב אותה לאחר כחודש. בינתיים שינתה הלהקה את שמה מהקווארימן לשמות שונים כדון, הסילבר ביטלס, הסילבר ביטס והביטאלס.
באוגוסט 1960, לאחר שהצטרף אליה פיט בסט כמתופף, ושונה שמה לביטלס, נסעה הלהקה להופעות בהמבורג. בנובמבר 1960 גורש בחזרה לליברפול ג'ורג', שהיה צעיר מהגיל המותר להופיע שם, ובתחילת דצמבר 1960 גם פול ופיט, על רקע תלונה במשטרה. כעבור מספר ימים חזר ג'ון וסטיארט נשאר בהמבורג במטרה לחזור ללימודי הציור שלו. ג'ורג' לא ידע שחבריו חזרו מהמבורג והקשר בין הארבעה נותק. פול הבין שהקריירה המוזיקלית שלו, ככל הנראה, הסתיימה והתחיל לעבוד במפעל לסלילים אלקטרומגנטיים. וכך, למעשה להקת הביטלס התפרקה ולא הייתה עוד.
בזכות נחישותו של ג'ון, חידש את הקשר, באמצע דצמבר 1960, עם ג'ורג', ומיד לאחר מכן עם פול, ולהקת הביטלס קמה מחדש.
לאחר שלהקת הביטלס חזרה לפעול היא כבשה את ליברפול וסביבותיה (אזור המרזי) בסערה. אומנם חלו שינויים בהרכבה, צ'אס ניובי הצטרף כבסיסט בדצמבר 1960, ועזב אותה כעבור ארבע הופעות, ורינגו סטאר גויס כמתופף, לאחר עזיבתו של פיט בסט באוגוסט 1962, אבל הביטלס נשארו להקה מאוחדת. בשנת 1963 החלה הלהקה לאמץ סגנון מוזיקלי נוסף, לצד מוזיקת הרוק'נ'רול, והוא מוזיקת הפופ, ומאוחר יותר סגנונות נוספים, כמו המוזיקה הפסיכדלית.
הפרוק הרביעי והסופי של הביטלס התרחש על רקע המתחים ששררו בין חבריה. בהקשר הזה, ראוי לציין שלושה תאריכים: ה-22 באוגוסט 1968, ה-10 בינואר 1969 וה-20 בספטמבר 1969.
ב-22 באוגוסט 1968 פרש מהלהקה רינגו, על רקע המתחים שהתרחשו בין חבריה, אך כעבור כשבועיים התרצה ושוב.
ב-10 בינואר 1969 פרש מהלהקה ג'ורג', על אותו רקע, אך כעבור פחות משבוע חוזר אליה.
ב-20 בספטמבר 1969 הודיע ג'ון לחבריו, במהלך פגישה עסקית בנוכחות אלן קליין, המנהל העסקי של הלהקה, שהוא עוזב את הביטלס. בניגוד לפרישתם של רינגו ושל ג'ורג', משמעות פרישתו של ג'ון היא שהביטלס לא קיימים עוד כלהקה פעילה.
אלן קליין ביקש מג'ון לשמור את דבר התפרקותה של הלהקה, לעת עתה, רחוק מעין הציבור וזאת, מסיבות עסקיות. כולם נתנו את הסכמתם לכך. לפיכך, ה-10 באפריל 1970, כאשר הודיע פול שאין תכניות להמשיך לעבוד עם הביטלס, הוא התאריך שבו פול בישר לעולם על התפרקות הלהקה ובכך הפר את ההסכמה לשמור בסוד את מה שכבר קרה שבעה חודשים קודם לכן.
