בשנת 2019, לקראת ציון 50 שנה ליציאת האלבום Abbey Road, חשף מרק לואיסון, היסטוריון הביטלס החשוב, המומחה והאמין ביותר, הקלטה של פגישה שנערכה בספטמבר 1969 בין ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' הריסון. לשמחתנו, הפגישה הוקלטה לטובת רינגו סטאר, שנאלץ להיעדר ממנה. מטרת הפגישה הייתה לדון באלבום הבא של הביטלס אחרי Abbey Road, שכידוע, לא יצא. הידיעות על ההקלטה הרעישו את אמות הסיפים בקרב ההיסטוריונים והמעריצים של הביטלס, שכן הוא שבר את המיתוס, לפיו כבר היו הביטלס מודעים שהאלבום Abbey Road הוא האחרון שלהם. באותה עת קיים לואיסון סבב הרצאות בתשלום בשם The Beatles Hornsey Road with Mark Lewisohn, בכל רחבי בריטניה, ובהן השמיע לקהל את ההקלטה הזו. באחד הראיונות שקיים רינגו לאחרונה, לקראת יום הולדתו ה-80, הוא חיזק את מה שנשמע בהקלטה הזו, כאשר הכחיש שבזמן הקלטות האלבום Abbey Road, ידעו הביטלס, כביכול, שזהו האלבום האחרון.
מה שרבים לא זכרו, הוא שאנטוני פוסט, מי שהיה העוזר האישי של ג'ון ויוקו אונו בין השנים 1968 ל-1970, הציג תמליל כמעט מלא של אותה פגישה בספרו One Day At A Time שיצא בשנת 1976. פוסט היה זה שהקליט את הנאמר בפגישה לבקשתו של ג'ון והוא זה שהעביר עותק ממנה ללואיסון.
בהקלטה הזו נשמע ג'ון מציע כי באלבום הבא ייכללו ארבעה שירים שלו, ארבעה של פול, ארבעה של ג'ורג' ושניים של רינגו, "אם ירצה בכך". אם התכנון היה יוצא לפועל, זו יכלה להיות הפעם הראשונה שבה מקבל ג'ורג' מעמד שווה לזה של ג'ון ופול באלבום של הביטלס. פול נשמע מביע הסתייגות לתת לג'ורג' שוויון מלא כאשר ג'ון מציין שיכולותיו של ג'ורג' ככותב השתפרו מאד לאחרונה.
כדי להבין את דבריו של ג'ון בתחילת התמליל של קטע מאותה שיחה, כפי שמוצג בספרו של פוסט, חשוב להסביר את הנוהג בתעשיית התקליטים לשבץ בצד א' של כל סינגל את השיר שמיועד להיות הלהיט ובצד ב' את השיר שמחשב לבעל סיכויים פחותים להצליח. ברוב הסינגלים של הביטלס, אם כי לא בכולם, קיבל פול את צד א', שכן שיריו נטו להיות יותר מסחריים, ואילו ג'ון קיבל את צד ב', שכן שיריו היו הרבה פעמים יותר קשים לעיכול. זהו עניין שתמיד תסכל את ג'ון במידה כזו או אחרת. חשוב לציין גם שהשיחה הזו התקיימה חודש לפני שיצא הסינגל הראשון של הביטלס, שבו שיר של ג'ורג', Something, שובץ בצד א'. ומי יודע, אולי השיחה הזו תרמה לכך.
הקטע הזה, שמוצג כאן, ממחיש יותר מכל את הקיפוח שממנו סבל ג'ורג' מצדם של ג'ון ופול, וכפי שמסתבר בו, בעיקר מצדו של פול. הדבר המדהים כאן הוא שהשיחה הזו התקיימה בנוכחותו של ג'ורג' כאשר פול, בניגוד לג'ון, מדבר עליו כאילו הוא עוד חפץ בחדר, עד שג'ורג' החליט להתערב:
ג'ון:
פול, תמיד חילקנו את הסינגלים בינינו, ולג'ורג' ורינגו לא נתנו כלום. אף פעם לא הצענו לג'ורג' אפילו את צד ב' של איזה סינגל ודווקא יכלו להיות לג'ורג' הרבה שירים בצד ב'. אבל מאחר ותמיד חילקנו את הסינגלים בינינו לך תמיד היה את צד א' ולי היה את צד ב'
פול:
טוב, העניין הוא כזה, אני חושב שעד עכשיו, ממש עד השנה הזו, השירים של שנינו, ג'ון, היו יותר טובים משל ג'ורג'. בשנה האחרונה השירים שלו כבר טובים לפחות כמו אלה של שנינו.
ג'ורג':
זה לא נכון כי את רוב השירים שלי מהשנה, כתבתי כבר בשנה שעברה ובשנה שלפניה. פשוט כבר לא אכפת לי אם אתם אוהבים אותם או לא, אני פשוט מבצע אותם וזהו. אתם שמים לי ברקס ואני מנסה בכל זאת לקדם אותם. בשנתיים האחרונות פשוט ניסיתי קצת יותר חזק.
ג'ון:
אני מבין על מה אתה מדבר, ג'ורג'. אנשים אמרו לי שהשירים שלך יותר טובים עכשיו ממה שהיו קודם.
ג'ורג':
אני לא מחפש שבחים. זה לא העניין. אני מנסה להוציא החוצה כמה שיותר שירים שכתבתי ויש עוד שירים שעדיין לא הוצאתי.
