הקשר בין להקת הביטלס לבין פיל קולינס התחיל ב-31 במרץ 1964, כאשר הוא היה בן 13 והיה ניצב בסרט הראשון של הלהקה, A Hard Day's Night. הוא התבקש, לצד ניצבים רבים אחרים, בני נוער כמוהו, לשחק את תפקיד הקהל במהלך סצנת ההופעה הטלוויזיונית של הביטלס ולצרוח ללא הפסקה. קולינס לא שיתף פעולה עם ההנחיות ובמקום לצרוח נהנה מההופעה, ולכן, לאכזבתו, חלקו נשאר על רצפת שולחן העריכה והוא לא נראה בסרט. קולינס סיפר למגזין רולינג סטון בשנת 2016:
הם רצו ילדים צורחים, ואני פשוט ישבתי בשקט, וזו כנראה הסיבה שהחלק שלי הוצא מהסרט. אני זוכר שחשבתי "תפסיקו לבכות ולצרוח, תנו להאזין למוזיקה".
המפגש הבא של פיל קולינס עם אחד מחברי הביטלס זימנה לו אכזבה נוספת. ב-26 במאי 1970 השתתף קולינס בן ה-19, בהקלטת השיר Art Of Dying, שנכלל באלבום של ג'ורג' הריסון, All Things Must Pass. המנהל של להקת The Herd, בה היה קולינס מתופף, קיבל שיחה מנהגו של רינגו סטאר שביקש לשלוח אותו כדי שיתופף על תופי קונגה בהקלטת השיר. קולינס סיפר:
לילה אחד, התקשר אליי הביתה המנהל שלי ואמר לי "אתה יכול להגיע לאולפני EMI?" אמרתי לו "אני קצת עסוק, ובדיוק עשיתי אמבטיה". והוא אמר לי "טוב, חבל כי מדובר בלנגן עם ג'ורג' הריסון". כמובן שהגעתי מיד במונית. נכנסתי לאולפנים וראיתי שם את רינגו סטאר, בילי פרסטון, פיל ספקטור, קלאוס פורמן, חברי להקת באדפינגר, הגיטריסט פיט דרייק, מל אוונס ואת ג'ורג הריסון עצמו. ספקטור הסתכל עלי בחשדנות כאילו שואל את עצמו מי זה הבחור הצעיר הזה שחושב שיכול לנגן עם הביטלס?" אף אחד לא אמר לי מה לנגן, ובכל פעם שהם התחילו לנגן את השיר, פיל ספקטור היה אומר "בואו נשמע עכשיו את הגיטרה והתופים" או "בואו נשמע עכשיו את גיטרת הבס והתופים". אני נהייתי חסר סבלנות וביקשתי מרינגו סיגריה, למרות שאני אפילו לא מעשן. פשוט הייתי עצבני. אחרי כשעתיים פנה אלי פיל ספקטור ואמר "אוקיי קונגה, אתה מנגן עכשיו".
הגישה הספקנית של ספקטור דווקא דרבנה את קולינס להוכיח את יכולותיו ולכן התחיל לתופף במלוא המרץ, עד שנהיו לו שלפוחיות בידיים. קולינס סיפר:
אחרי כ-90 דקות היו לי שלפוחיות דם. פתאום הם יצאו להפסקה כדי לצפות בטלוויזיה או משהו כזה, ואז הגיע הנהג של רינגו ואמר לי "אתה סיימת". בסופו של דבר, הוצאו צלילי תופי הקונגה במיקס הסופי של השיר. מספר חודשים אחר כך קניתי את האלבום All Things Must Pass בחנות התקליטים השכונתית, הסתכלתי בעטיפה וגיליתי שאני לא מופיע ברשימת הקרדיטים. חשבתי שבטח יש טעות אבל אז, כששמעתי את התקליט, הבנתי שזו גרסה אחרת של השיר, בלי החלק שלי, ולכן אני לא בפנים.מופיע.
עם השנים, נוצרו קשרי ידידות בין ג'ורג' לקולינס, באמצעות ידיד משותף, ג'קי סטיוארט, נעג לשעבר במרוצי פורמולה 1, שקולינס אף רכש ממנו את הבית. קולינס מעולם לא הזכיר בפני ג'ורג' את השתתפותו האומללה בהקלטה של השיר Art Of Dying, וג'ורג' לא היה מודע לכך. הפעם הראשונה שהוא התוודע לעניין היה כאשר עבד על ההוצאה המיוחדת של האלבום All Things Must Pass, בשנת 2001, לציון 30 שנה להוצאתו. ג'ורג' החליט להתבדח על חשבונו של קולינס ושלח לו, באמצעות ג'קי סטיוארט, טייק של השיר שלטענתו, מורגשת בו הנגינה על תופי הקונגה. קולינס סיפר למגזין Entertainment Weekly:
קיבלתי קלטת מג'ורג עם טייק של השיר Art Of Dying, שבו שומעים אותי מנגן בתופי הקונגה מאד חזק ובצורה גרועה. כאשר האזנתי חשבתי "אלוהים אדירים, זה באמת נשמע נורא". בסוף ההקלטה נשמע ג'ורג' אומר "פיל, אפשר לנסות שוב בלי נגן הקונגה?" אז הבנתי שהם לא יצאו להפסקה לצפות בטלוויזיה אלא לדון בהוצאת החלק שלי מההקלטה. פשוט פוטרתי ע"י חבר להקת הביטלס. אז צלצל ג'ורג' ושאל האם קיבלתי את הקלטת. כשהשבתי שכן, הוא גילה לי שמדובר בבדיחה שלו על חשבוני. הוא פשוט הקליט על הטייק הסופי של השיר את ריי קופר מתופף על תופי הקונגה בצורה רעה ורועשת בכוונה. לא יכולתי להאמין שביטל אמיתי השקיע זמן ומשאבים כדי לעבוד עלי.
בסופו של דבר, ציין ג'ורג' בהוצאה המחודשת של האלבום All Things Must Pass, את השתתפותו של קולינס. באוטוביוגרפיה שלו, Not Dead Yet: The Autobiography, משנת 2016, כתב קולינס כי הדבר נבע מטוב לבו של ג'ורג', שכן הנגינה של תופי הקונגה לא הייתה חלק מהגרסה הסופית של השיר Art of Dying.
הנה השיר The Art Of Dying:
