ג'ון ריילי, בנו של שוטר מדרום לונדון, למד רפואת שיניים בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו והתמחה באורתודנטיה. עם סיום לימדויו פתח מרפאה בלונדון ובתחילת שנות ה-60 הפך לאחד מרופאי השיניים האופנתיים ביותר בעיר והיה מאד מבוקש ע"י אנשי השואוביז ואמנים, כולל ארבעת חברי להקת הביטלס.
שיניו של ג'ורג' היו זקוקות לטיפול מקיף במיוחד וצלומים משנות ה-60 המוקדמות בליברפול, ויש רבים כאלה, מראים שהן אינן אחידות ומצבן לא משהו. בשנים 1963 ו-1964 הפך ג'ורג' למבקר קבוע במרפאה של ריילי, עד שהפען השניים לידידים ולפעמים יצאו לבלות ביחד במועדונים. בפברואר 1965 הביטלס אפילו הזמינו אותו להצטרף אליהם לאיי הבהאמה בזמן שהם צילמו סצנות עבור הסרט Help!. עם זאת, פטי בויד, בת זוגו של ג'ורג', מעולם לא הרגישה בנוח בנוכחותו של ריילי, במיוחד כאשר נשכבה על הכיסא במרפאתו. פטי חשדה שהוא מנצל אותם מינית וכך היא סיפרה: לא משנה מה הטיפול שהוא נתן לנו, הוא תמיד נתן לנו ואליום תוך ורידי. אני וכל חברי הביטלס הלכנו אליו לטיפול ותמיד לקחנו כמובן מאליו שזה מה שיקרה ואף אחד מאתנו לא הטיל ספק בכך. בגלל הואליום היינו נכנסים לשינה עמוקה ומתעוררים בלי לדעת מה הוא עשה. הוא הרדים אותנו כל כך עמוק שפעם אני ראיתי אותו מנסה לעורר את ג'ורג' בסטירות. הוא יכול היה לעשות לנו כל דבר בזמן שהיינו רדומים.
באפריל 1965 ריילי וחברתו סינדי, שעבודתה היה לגייס את הבנות השפנפנות שהועסקו במועדון פלייבוי, הזמינו את ג'ון וג'ורג' ואת סינת'יה ופטי, בנות זוגם, לארוחת ערב בביתו. כשהארוחה הגיעה לסיומה, ג'ורג' ופטי קמו כדי לעזוב, והסבירו שהם קבעו לראות הופעה של קלאוס פורמן ולהקתו במועדון Pickwick. אז אמרה להם סינדי "עוד לא שתיתם קפה. הכנתי אותו כבר והוא מאד טעים". אז הם התיישבו בחזרה ושתו את הקפה שהוגש. אז קם ג'ון ואמר שגם הוא וסינת'יה קבעו לראות את קלאוס והם לא רוצים לאחר. ג'ון ריילי הזהיר אותו שהוא לא יכול לעזוב כי הרגע לקח LSD. ג'ון לא הבין על מה הוא מדבר ואז הסביר לו רופא השיניים שבקוביות הסוכר ששם בקפה היה LSD. ג'ון זעם לחלוטין וצעק צעל ריילי "איך אתה מעז לעשות לנו את זה!".
כעבור זמן קצר כולם הרגישו את השפעת ה-LSD. סינדי חשבה שהזמן עצר מלכת, ואם זה לא מספיק גרוע, שכולם עומדים לטבוע. "הביסמרק טובע! הביסמרק שוקע!" היא צעקה שוב ושוב. פטי הרגישה שהיא לא רוצה להישאר שם. היא תהתה אם רופא השיניים, שלא שתה קפה, נתן להם את הסם בתקווה שהערב יסתיים באורגיה. גם ג'ורג' חשב כמוה.
ג'ון, ג'ורג', סינת'יה ופטי התעקשו לעזוב. ריילי אמר להם שאסור להם לנהוג, והציע להסיע אותם בעצמו. הם סירבו, וארבעתם נדחסו לרכב של פטי ויצאו לדרך. פטי, תחת הפעת ה-LSD, הרגישה שהמכונית מתכווצת במהלך הנסיעה. כשהגיעו למועדון Pickwick, הם נכנסו למעלית וחשבו שהאור האדום הקטן הוא שריפה שמשתוללת בתוכה. כשהדלתות נפתחו הם יצאו בצרחות אל תוך המועדון. ריילי, שעקב אחריהם במכוניתו, התיישב על יד השולחן שלהם והם חשבו שבוא הופך לחזיר. פטי הייתה מבולבלת וראתה את כל האנשים שזיהו את ג'ורג' וניגשו אליו כאילו הם לא בפוקוס, ואז הופכים לבעלי חיים. הארבעה עזבו את ה- Pickwick והלכו למועדון Ad Lib. בדרך הם שברו חלון ראווה וכשדלתות המעלית במועדון נפתחו, הם זחלו החוצה ופגשו את מיק ג'אגר, מריאן פיית'פול ורינגו. כשהתיישבו השפעת הסם התחזקה יותר ויותר, וכולם נכנסו להיסטריה והרגישו שהשולחן שלהם הולך ומתארך.
אחרי זמן מה, הם עשו את דרכם לבית של ג'ורג' ופטי באישר, כשג'ורג' נסע במהירות שלא עלתה על 10 מייל לשעה. כל הדרך ג'ון לא הפסיק לספר בדיחות. מסתבר שסם ה-LSD הוא הסם האידיאלי עבור אלה שאוהבים משחקי מילים, מכיוון שהוא הופך כל דבר למשהו אחר.
לקח שמונה שעות עד שהשפעת ה-LSD התפוגגה. עד אז ישבו הארבעה כל הלילה ערים כאשר ראו את הקירות זזים, צמחים מדברים, האנשים כשדים והזמן עומד מלכת.
ג'ורג' ופטי נשבעו שלעולם לא יבקרו שוב אצל ריילי אבל בעוד שפטי וסינת'יה הרגישו שהחוויה הזו הייתה מאוד מפחידה, ג'ורג' הרגיש שהיא הייתה מבחינתו מאירת עיניים וכך סיפר: זה היה כאילו מעולם לא טעמתי טעמים, לא דיברתי, לא ראיתי, לא חשבתי ולא שמעתי צלילים כמו שצריך. בפעם הראשונה בחיי לא הייתי מודע לאגו שלי
וג'ון מצדו אהב בדיוק את מה שסינת'יה תיעבה בחוויה הזו - את חוסר השליטה ואת המוזרויות הבלתי צפויות שנגלו בכל חושיו. בתוך שבועות מאותו טריפ ראשון, ג'ון כבר נטל LSD בכל יום, וזה שינה לגמרי את הדרך שבה כתב שירים.