ב-20 במאי 1966 הגיעו חברי הביטלס לגני Chiswick House Gardens שבמערב לונדון, כדי לצלם את הקליפים לשירים Paperback Writer ו-Rain. יחד אתם הגיעה פמליה גדולה שכללה, בין היתר, את מנהל הלהקה, בריאן אפשטיין, העוזרים, מל אוונס וניל אספינל, מפיק הקליפים, טוני בארו, במאי הקליפים, מייקל לינדזי הוג, מי שבשנת 1969 ביים את הסרט של פרויקט Get Back והצלם רוברט ווייטייקר. הביטלס צולמו, בין השאר, במבנה זכוכית גדול ששימש כחממה ובגן הפסלים.
הנה הקליפ לשיר Paperback Writer:
מאחורי המצלמות התרחשה באותו יום ההרפתקה הגדולה ביותר בחייה של תלמידת בית ספר תיכון בשם אנני אוונס. את מה שקרה באותו יום איש לא יכול לתאר טוב יותר מאשר אנני בעצמה:
למדתי בבית הספר לבנות מול גני Chiswick House Gardens. אני לא זוכרת האם ראינו מהחלון התגודדות של אנשים או שמישהו בא וסיפר לנו, אבל הבנו שהביטלס מצלמים שם בגנים. לא חשבנו פעמיים ויצאנו מבית הספר בלי לחשוב על ההשלכות לכך. היינו כל כך נלהבות. היינו קבוצה של תלמידות נרגשות לגמרי.
נכנסנו לגנים דרך השער שמול בית הספר לבנים הקרוב לשלנו, ופנינו אל השטח הפתוח בסמוך למבנה הזכוכית הגדול. צרחנו כל הזמן והיינו חדורות מוטיבציה למצוא איפה הם נמצאים. ניגשנו לחלק האחורי של מבנה הזכוכית ולא ראינו אף אחד. החלטתי לטפס על איזו חומה כדי לצפות על השטח. למעלה ראיתי גינת ירק מימיני, מעין סככה משמאלי וערמת אשפה ממש מתחתיי. קפצתי ונחתתי עליה ופניתי לגינת הירק. כשעברתי את הסככה, נפתח הגן וכ-8-10 מטר הלאה ראיתי את פול ואת רינגו עושים תנוחות. היה נראה שהם מצטלמים אבל אני הייתי כל כך בהלם שלא ממש הבנתי אז מה הם עושים.
התקרבתי אליהם והרגשתי את הרגליים שלי כמו ג'לי ולא ידעתי ממש מה לעשות. הייתי נבוכה ושנאתי את העובדה שלבשתי מדי בית הספר, אבל בכל מקרה הם לא שמו לב אלי. בזמן שצעדתי לעברם הצטערתי שאין על ידי חברה כדי לחלוק איתה את החוויה הכל כך לא מציאותית הזו. באמצע גן הירק היה שביל שהוביל לכיוון החלק האחורי של מבנה הזכוכית ופתאום ראיתי את ג'ורג' ואת ג'ון הולכים בשביל. מאחוריהם ראיתי בחור במשקפי שמש וזה היה בריאן . האמת שלכולם היו משקפי שמש. הייתי טוחה שבריאן אפשטיין יגיד לי להסתלק אבל אז ראה אותי ג'ון וקרא לי לבוא לעברו.
מאותו הרגע הייתי בתוך חלום. ג'ון וג'ורג' היו ממש מקסימים. ג'ון דיבר אלי בזמן שג'ורג' כרך את זרועו סביבי וחייך. ג'ון שאל אותי אם אני באה מבית הספר, דבר שהיה מובן מאליו על-פי המדים שלבשתי. הוא שאל אותי באיזו מגמה אני רוצה ללמוד לבגרות. הוא סיפר לי שהוא אוהב אמנות ועניתי לו שגם אני. אמרתי לו שאני לומדת קורס באמנות אבל לא כמגמת לימודים כי אבא שלי חושב שאני צריכה ללמוד כימיה.
אז הגיעו אלינו פול ורינגו ופול אמר לי "הי". נדהמתי עד כמה הם אנשים רגילים, בעוד שידעתי שאני בטח נראית מוזרה מרוב ההתרגשות.
נהניתי ללכת אתם ומזה שהם לא ביקשו ממני לעזוב. פנינו לחלק האחורי של מבנה הזכוכית ונכנסנו אליו. אז שאל אותי ג'ורג' אם אני רוצה להישאר ולראות אותם מצטלמים לקליפ. זו הייתה שאלה טפשית ממש כי ברור שרציתי. ג'ורג' וג'ון ביקשו ממני לעמוד בפינת והם הצטלמו ושרו, אני לא בטוח מה, אולי Paperback Writer או אולי Rain. הרגשתי שאני על כוכב אחר. לא האמנתי שאני שם. ג'ון אפילו הגיע אלי בשלב מסוים כדי לבדוק שאני בסדר. לי נראה שהייתי שם נצח עד שפתאום אמר רינגו שהוא רעב ומישהו הביא לו אוכל. רינגו התיישב בחלק האחורי של מכונית ואכל פיש וצ'יפס וגם אפונה, ושאל אותי אם אני רוצה קצת.
לפני שהם יצאו החוצה ממבנה הזכוכית, ג'ון, או אולי רינגו, שאל אותי איפה אני גרה. אמרתי לו שעל יד הית'רו ואז הם שאלו אותי אם אני צריכה טרמפ הביתה. אני לא מאמינה שאמרתי להם שאני לא צריכה ואני גם לא מאמינה שלא ביקשתי מהם חתימות.
כאשר יצאתי אתם החוצה ממבנה הזכוכית, היה המראה שלפנינו מטורף. בחוץ היו המון מעריצות, כולן תלמידות מבית הספר שלי. התיישבתי על הדשא עם כמה מהחברות שלי ושמענו אותם מנגנים משהו במיוחד עבורנו. הייתי עדיין בהלם מוחלט.
זו הייתה החוויה הכי טובה שהייתה לי אי פעם, אבל זה לא היה הכל. לא היה לי מושג איך, אבל מספר תמונות שבהן אני נמצאת איתם הופיעו במגזין של מועדון המעריצים של הביטלס, ולמשך חודש מעריצים פנו אלי וזיהו מהתמונות הללו. משום מה, כולם שאלו אותי אם אני אחותה של ג'יין אשר.
שנים לאחר מכן, הצלם רוברט ווייטייקר, שצילם את הביטלס באותו יום, פרסם חוברת שנכללה במוסף של המגזין Sunday Express, ובה חשף תמונות שהיו מאוחסנות במשך שנים באסם שלו באוסטרליה. בין היתר, היו התמונות שלי עם הביטלס. מאוחר יותר התמונות הללו פורסמו בעיתון The News of the World.
