ב-18 באוקטובר 1957 הופיעו לראשונה ג'ון לנון ופול מקרטני במועדון New Clubmoor Hall בליברפול. זו הייתה ההופעה הראשונה של השניים ביחד מול קהל, זמן לא רב אחרי שהצטרף פול ללהקת הקווארימן. באותם הימים היו ללהק כ-20 שירים ברפרטואר ובחלקם היו קטעי סולו גיטרה שהיה על פול לבצע בתור נגן הגיטרה המובילה. ההופעה נפתחה עם ביצוע של פול של השיר Long Tall Sally של ליטל ריצ'רד כשהוא מחקה היטב את הקול הצווחני שלו. הקהל הגיב לביצוע של בהתלהבות ואז ג'ון הכריז: "לטריק הבא שלנו, לא, ברצינות, לשיר הבא שלנו, אלבש את הפאה של אלביס" והקהל צחק. ואז ביצע ג'ון את All Shook Up. ג'ון ופול הרגישו שהקהל מתלהב והוא בידיים שלהם ושההופעה הולכת ממש טוב.
הביצוע הבא היה של קטע גיטרה אינסטרומנטלי בשם Guitar Boogie ופול, כגיטריסט הופקד על הקטע הזה. הוא התחיל די טוב עד שבאמצע הקטע התחיל לאבד את הביטחון העצמי ולעשות שגיאות באקורדים. עם זאת, היה נראה שלקהל לא היה אכפת או לא שם לב אלא שג'ון לנון התחיל להתעצבן מהביצוע והפסיק את פול באמצע ואמר לקהל: "זה הבחור החדש בלהקה. הוא יהיה בסדר בהמשך הזמן" ושוב הקהל פרץ בצחוק אבל עבור ג'ון זה היה רגע מאד מביך, ובמיוחד עבור פול.
בסוף ההופעה הקהל מחא כפיים, אולי יותר בגלל חוש ההומור של ג'ון מאשר בגלל הביצועים של הלקה. המפיק של ההופעה, צ'רלי מקביין, רשם במחברת שלו על יד שם הלהקה, הקווארימן, שהיא Good and bad.
שנים מאוחר יותר נזכר פול באותה הופעה וכך סיפר:
בהופעה הראשונה שלי עם הקווארימן ביצעתי את סולו הגיטרה של Guitar Boogie. בחזרות זה הלך לי בקלות ולכן ביקש ממני ג'ון שאני אבצע אותו. ההופעה הלכה בסדר אבל כשהגיע הרגע לבצע את Guitar Boogie הרגשתי את האצבעות שלי דביקות וחשבתי "מה אני עושה עכשיו?". פשוט הייתי מפוחד מדי. זה היה רגע מפחיד מדי כשכולם מסתכלים עלי מנגן בגיטרה. לא יכולתי לעשות את זה. זו הסיבה שהבאתי את ג'ורג' ללהקה.