אחת הסוגיות המדוברות והמסקרנות ביותר בהיסטוריה של להקת הביטלס היא פרשת סיום תפקידו של פיט בסט כמתופף הלהקה. זהו סיפור מאד דרמטי בשני מובנים:
ראשית, ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' הריסון החליטו שפיט לא יישאר בלהקה אחרי שנתיים מאד משמעותיות ואינטנסיביות שבהן הוא היה חלק בלתי נפרד ממנה, וזמן קצר לפני שהיא הוציאה את הסינגל הראשון שלה;
שנית, ג'ון, פול וג'ורג' בחרו שלא להודיע ישירות לפיט על החלטתם, אלא לשלוח את בריאן אפשטיין, שהודיע לו על כך ללא מתן כל הסבר.
עד עצם היום הזה, לא קיבל פיט הסברים מאף גורם מוסמך, לא חבריו לשעבר בלהקה ולא מי מבין מקורביהם, לצעד הדרסטי שננקט כלפיו. ההתחמקויות מצד ג'ון, פול וג'ורג' להשיב לשאלות הרבות שהופנו אליהם במהלך השנים, רק הוסיפו שמן למדורת השמועות ותורות הקונספירציה שהלכו ונרקמו. במשך השנים התחבטו מומחי הביטלס והמעריצים בפרשה הזו ואין ספר שהקיף את סיפור הלהקה שהתעלם ממנה. רובם בחרו להתמודד עם הסוגיה הזו בצורה שטחית ואחרים צללו באומץ לתוך הפרשה הכאובה וניסו לסרטט הסברים מנומקים. כמעט כל הסבר, מבין הרבים שהועלו, נשמע משכנע ומבוסס, למרות שלרוב הוא סותר את האחרים, הנשמעים משכנעים לא פחות.
לא אתיימר לפתור את החידה הזו וכל ניסיון לתת פתרון שלם הוא בגדר ספקולציה, וגם אם היא אינטליגנטית, היא עדיין ספקולציה. לכן, אנסה לסקור את ההסברים הרווחים ולנסות לתת הערכה צנועה משל עצמי לגבי המניעים של ג'ון, פול וג'ורג'.
אחד ההסברים הנפוצים הוא שפיט לא התאים לאופיים של ג'ון, פול וג'ורג'. ואכן, ישנן עדויות רבות לכך שפיט הוא אדם שקט ומופנם, לעומת חבריו ללהקה, שנחונו בכריזמה וקסם שהיו חלק מכוח המשיכה של הביטלס. בעוד שבין ג'ון, פול וג'ורג' שררו כימיה מאד טובה וחוש הומור שנון, פיט לא היה חלק מההוויי שהתפתח ביניהם. אחת הראיות לבדלנות של פיט שנהוג להצביע עליהן, היא בחירתו לא לאמץ את התספורת המיוחדת, שכונתה מופ טופ, שזוהתה עם להקת הביטלס.
הסבר מקובל נוסף הוא שחברי הביטלס, בעיקר פול, קנאו במשיכתן של המעריצות כלפי פיט. דווקא אופיו המופנם הקנה לפיט הילה של מיסתורין, שיחד עם מראהו היפה הפכו אותו למושא הערצתן של הבנות בקהל. ישנה עדות על כך שאחרי הופעה של הביטלס במנצ'סטר, לנוכח זה שהמעריצות הקיפו את פיט, תוך התעלמות מיתר חברי הלהקה, התפרץ כלפיו ג'ים מקרטני, אביו של פול, שנכח במקום, ואמר לו: Why did you have to attract all the attention? Why didn't you call the other lads back? I think that was very selfish of you (למה אתה חייב למשוך את כל תשומת הלב? למה לא קראת ליתר הבחורים? אני חושב שזה היה מאד אנוכי מצדך). ראיה נוספת היא תגובתו הזועמת של הקהל לעזיבתו של פיט את הביטלס. כך, ניזוק רכבו של בריאן במזיד ע"י יד אלמוני וג'ורג' חטף אגרוף בעינו. בתמונות של חברי הביטלס באולפני EMI ב-4 בספטמבר 1962, אפשר להבחיו בעינו השמאלית של ג'ורג', וסביבה סימנים שחורים. עדות נוספת היא קריאה שנשמעת מהקהל, בצילום הופעת הביטלס במועדון הקאוורן, ב-22 באוגוסט 1962, שנערכה ע"י רשת הטלוויזיה גרנדה. הקריאה אומרת: We Want Pete (אנחנו רוצים את פיט).
הנה הקטע:
https://www.youtube.com/watch?v=O_-ddi7IFPo
הבעיה לגבי שני ההסברים האלה, היא שהם חסרי היגיון מוצק. הביטלס בילו עם פיט שנתיים מאד אינטנסיביות, ומתוכן כ-9 חודשים בהמבורג, שם הם חיו ביחד והופיעו שעות ארוכות. וקשה לקבל את ההסבר שדווקא כשהם עומדים להקליט את הסינגל הראשון, הם החליטו שאינם יכולים לסבול עוד את נוכחותו. זאת במיוחד, לאחר שבמשך שנים, עד להגעתו של פיט, הם התקשו למצוא מתופף ללהקה, וגם כשמצאו, אלה התחלפו לעתים קרובות.
יתירה מכך, העובדה שבדצמבר 1961 חתמו ג'ון, פול, ג'ורג' ופיט על חוזה שהפך את החברות שלהם בלהקת הביטלס לשותפות עסקית מחייבת, הופכת את שני ההסברים האלה למגוחכים במיוחד. אילו חשבו ג'ון, פול וג'ורג' שהם לא יכולים להמשיך לעבוד עם פיט, הם בוודאי היו שמים לכך לב אז, כשנה וארבעה חודשים אחרי שפיט הצטרף ללהקה, ונמנעים מלחתום איתו על חוזה שותפות.
ישנו הסבר נוסף שעולה מעת לעת והוא הופכי להסבר הראשון: ג'ון, פול וג'ורג' הסתדרו מאד טוב עם רינגו סטאר, ובוודאי טוב יותר מאשר עם פיט, ולכן הם למעשה רצו את רינגו בלהקתם. ואכן ישנו קונצנזוס בקרב מומחי הביטלס והמעריצים שאופיו של רינגו התאים להם ככפפה ליד, ולאחר הצטרפותו ללהקה נוצרה די מהר כימיה טובה מאד בין כל הארבעה. לא ידוע מתי בדיוק החלה הידידות בין רינגו לבין ג'ון, פול וג'ורג', אך די ברור שהם הכירו כבר בראשית שנת 1960, כאשר היה רינגו המתופף של להקת רורי סטורם וההוריקנס. עם זאת, סביר להניח שהידידות בין הארבעה התהדקה בחודש אוקטובר 1960, כאשר שתי הלהקות חלקו את אותה במה במועדון הקייזרקלר שבהמבורג. עם זאת, קשה מאד להאמין שג'ון, פול וג'ורג' רצו את פיט מחוץ ללהקה שכן רצו את רינגו במקומו, שהרי אם כך, מדוע הם המתינו כשנתיים תמימות עד שהחליטו להוציא את פיט? ויתרה מכך, מדוע, אם כך, פנה בריאן לשלושה מתופפים אחרים, בילי גרהם, ריצ'י גאלווין וג'וני האצ'ינסון, בהצעה להחליף את פיט, עם הסיבה להוצאתו הייתה הרצון לצרף את רינגו. הרי לא יעלה על הדעת שהפנייה של בריאן אל שלושת המתופפים לא הייתה בשליחותם של ג'ון, פול וג'ורג', בדיוק כמו שליחותו להודיע לפיט, בשמם, שהם רוצים אותו בחוץ.
הסבר אחר ליציאתו של פיט מהביטלס, הוא היעדרויותיו התכופות מהחזרות וההופעות של הלהקה. עם זאת, הסבר זה לא מתיישב עם המציאות. במשך השנתיים שבהן פיט היה חבר בלהקת הביטלס, הוא נעדר ארבע פעמים בלבד, ולפחות שתיים מהן נבעו מכך שהיה חולה.
הסבר נוסף שעולה מעת לעת, הוא שבריאן קינא במונה בסט, אמו של פיט, שעד להגעתו הייתה לכתובת להזמנת הביטלס להופעות, ובאפן כללי הייתה, כאשה דומיננטית, מאד נוכחת ודעתנית בניהול הלהקה, גם אחרי שבריאן לקח את המושכות. עם זאת, ידוע שההחלטה שפיט יהיה מחוץ ללהקה הייתה של ג'ון, פול וג'ורג' ולא של בריאן, שלא היה שותף בה.
הסבר אחר, שמרבה לחזור על עצמו, הוא שפיט היה מתופף לא טוב. אולם הסבר זה לא מתיישב עם המאמרים והספרים הרבים המציגים עדויות של מתופפים מקצוענים שניתחו את ההקלטות של הביטלס, שבהן מתופף פיט (למשל, ההקלטות של האודישן הכושל בחברת דקה), ועם הראיונות של האנשים והמוזיקאים שנכחו בהופעות הביטלס בתקופתו של פיט. רובם ככולם מעידים על כך שסגנון התיפוף של פיט היה טוב מאד, אם לא למעלה מכך, ושמתופפים רבים בליברפול ניסו לחקות את סגנונו הייחודי, שאף זכה לכינוי משלו: atomic beat (קצב אטומי). גם העובדה שהביטלס היו בין השנים 1960 ל-1962, בעיקר אחרי ביקורם הראשון בהמבורג, הלהקה הטובה ביותר בליברפול וסביבותיה, כמו גם בהמבורג, לא מתיישבת עם ההסבר שפיט היה בבחינת "משקולת ברגלי הלהקה".
ההסבר המושמע ביותר הוא שג'ורג' מרטין לא היה מרוצה מיכולותיו של פיט כמתופף. ג'ון, פול, ג'ורג' ופיט הגיעו לאולפני EMI ב-6 ביוני 1962 לצורך אודישן. מרטין לא נכח במהלכו, אלא רון ריצ'ארדס ונורמן סמית'. בסופו של דבר, הגיע מרטין לאולפן, ופגש את הלהקה ושמע את ההקלטה של אותו יום. עפ"י עצתו של ריצ'ארדס והתרשמותו מההקלטות, החליט מרטין שעבור הקלטת הסינגל הראשון ישכור את שירותיו של מתופף אולפן. עם זאת, לא טען מרטין שפיט היה מתופף לא טוב, והוא אישר זאת פעמים רבות בראיונות שנתן במהלך השנים, אלא נקט בדרך המקובלת בתעשיית המוזיקה של אותן השנים, גם בבריטניה וגם בארה"ב, והיא להיעזר במתופף אולפן מקצועי. מרטין סבר, ועל כך העיד שוב ושוב, שסגנון התיפוף באולפן שונה מזה שבהופעות ולכן להקות רבות וטובות נעזרו במתופף אולפן בהקלטות שלהם. בהקשר הזה אפשר להזכיר את להקות דייב קלארק פייב, בריאן פול והטרמלוס והקינקס, שהקליטו בעזרת מתופף האולפן בובי גרהם, או את להקות הפלטרס, ביל הלי והקומטס והרמן הרמיטס, שנעזרו במתופף האולפן אנדי ווייט בהקלטות שלהם. חשוב לציין שאחרי שג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו (שהחליף את פיט), הגיעו לאולפני EMI ב-4 בספטמבר 1962 כדי להחליט אילו שירים יקליטו בסינגל הראשון של הלהקה, חשב מרטין שגם סגנון התיפוף שלו אינו מתאים להקלטות, בדיוק כמו סגנון התיפוף של פיט. לפיכך, כמו שמרטין לא דרש את פיטוריו של פיט, כך הוא לא דרש את פיטוריו של רינגו. על כן, אם מוסיפים לזה את ההתייחסויות של מרטין לפרשה הזו, ההסבר הזה לא מחזיק מים.
ההסבר שנראה, בעיניי, הסביר ביותר הוא שהשאפתנות של ג'ון, פול וג'ורג' היא זו שהביאה להחלטה שפיט ייצא מהלהקה. חברי הביטלס עבדו מאד קשה וחלמו תמיד להגיע רחוק ככל האפשר ולהצליח. ג'ון סיפר פעמים בראיונות, שברגעים של קושי נהג לעודד את חבריו ולשאול אותם: ?Where are we going, fellas (לאן אנחנו הולכים, חברים?), והם נהגו להשיב: !To the top, Johnny (לצמרת, ג'וני!). אז הוא שב ושאל: ?Where's that fellas (איפה זה, חברים?). ותשובתם תמיד הייתה: topermost of the poppermost (מעין משחק מילים שאומר משהו כמו : הצמרת של הצמרת של המוזיקה הפופולרית). ואז היה מאשר ג'ון: !Right (נכון!) וכולם היו מריעים. מבחינת חברי ג'ון, פול וג'ורג', בשלב הזה היה עבורם ה-toppermost of the poppermost הקלטת סינגל, ובשביל זה הם היו חייבים להשיג חוזה בחברת הקלטות בלונדון, מרכז תעשיית המוזיקה של בריטניה. הפעם הם רצו את הדבר האמיתי, במקום ההקלטות החובבניות שהם ביצעו באולפן פיליפ'ס שבליברפול, ב-12 באוגוסט 1958 (בתור להקת הקווארימן), ובאולפן אקוסטיק שבהמבורג, ב-15 באוקטובר 1960 (בתור להקת הביטלס). ולא רק זה, הם רצו שהדבר האמיתי יתרחש כשהם במרכז הבמה, במקום ההקלטות שביצעו בהמבורג, בין מרץ לספטמבר 1961, כשהם שימשו להקת ליווי (בתור להקת הביט ברדרס). ג'ון, פול וג'ורג', שלא היו מצויים ברזי עולם ההקלטות המקצועי של ראשית שנות ה-60, לא היו מוכנים לסכן את החוזה הנכסף עם חברת EMI, ובוודאי לא אחרי האודישן הכושל בחברת דקה, שנערך חצי שנה קודם לכן, ואחרי שנדחו ע"י כל חברות ההקלטות של לונדון, כולל חברת EMI עצמה. החשש שלהם, שפיט יהווה גורם שעלול להכשיל את הגעתם ל-toppermost of the poppermost, הביא להחלטתם להקריב את חברותו בלהקה.
