בשנת 1967 הגיעה ליזי בראבו, נערה ברזילאית בת 15, לביקור בלונדון עם חברתה, דניס. הנסיעה הייתה מתנת יום ההולדת של הוריה והכוונה הייתה לבלות את חופשת הקיץ בבירה הבריטית. אבל לליזי ולדניס היו תכניות אחרות. כל מה שהן רצו היה לראות את הביטלס. מאחר וליזי לא התכוונה לחזור הביתה כל כך מהר, למורת רוחם של הוריה, היא מצאה עבודה בתור אופר אצל משפחה לונדונית.
עם הגעתן הצטרפו השתיים לחבורת ה-Apple Scruffs, חבורה של מעריצות ומעט מעריצים, שנהגו מדי יום להמתין לביטלס בעיקר מחוץ לאולפני אבי רוד (שאז נקראו אי. אם. איי.), לביתו של פול מקרטני ולבניין משרדי אפל. החבורה נהגה לצלם את הביטלס ולבקש מהם חתימות. עם הזמן חברי הביטלס הכירו אותן בשמותיהן ושוחחו איתן מעט. ג'ורג' הריסון אף הקדיש לחבורה שיר בשם Apple Scruffs שנכלל באלבום All Things Must Pass. אחת מוותיקות החבורה, בחורה אמריקאית בשם Carol Bedford, פרסמה בשנת 1984 ספר מאד מעניין בשם Waiting for the Beatles: An Apple Scruff's Story ובו היא מתארת את השנים ההן בתור מעריצה חברה בחבורה הזו.
ליזי הפכה די מהר לחלק בלתי נפרד מחבורת ה-Apple Scruffs וצילמה הרבה מאד תמונות של חברי הביטלס, קיבלה מהם חתימות. אבל הסיפור המרתק שקרה לליזי ולחברה אחרת בחבורה לא קרה לאף מעריץ או מעריצה בעולם וכבר לעולם לא יקרה.
הסיפור מתחיל בלילה אחד בשנת 1967 כשג'ון שכב במיטה בביתו ואשתו סינת'יה הטיחה בו טענות מטענות שונות ללא הפסקה. אחרי שסינת'יה נרדמה סופסוף חשב ג'ון שהמילים שלה הם כמו זרם בלתי פוסק ועלה במוחו המשפט "זורם כמו גשם אינסופי לתוך כוס נייר" (Flowing out like endless rain into a paper cup). ג'ון קם מהמיטה והחל לכתוב שיר והתוצאה הייתה השיר Across the Universe. בשנת 1970 בריאיון למגזין Rolling Stone אמר ג'ון שהוא חושב שמילות השיר הן הטובות ביותר שכתב.
ב-4 בפברואר 1968 עסקו הביטלס בהקלטת השיר Across the Universe באולפני אי. אם. איי. הכוונה הייתה להקליט סינגל שייצא לשוק בזמן שהביטלס יהיו באשרם של המהרישי יוגי ברישיקש שבהודו. ג'ון ופול סברו שרצוי לשלב בשיר קולות נשיים ודיברו על גיוס זמרות מקצועיות. לפתע יצא פול אל מחוץ מחוץ לבניין האולפן וניגש לחבורת ה-Apple Scruffs שהמתינה, כרגיל, בחוץ. פול שאל מי יודעת לשיר. ליזי, שנהגה לשיר במקהלת בית הספר, הרימה מיד את ידה. בחורה אחרת, גיילין פיז בת 17, הרימה גם את ידה. פול הזמין את השתיים פנימה אל תוך האולפן תוך שהסביר להן שהם עובדים על שיר חדש וזקוקים לקולות נשיים. השלושה נכנסו לאולפן מספר 2, שם היו ג'ון, ג'ורג' ורינגו תוהים לאן נעלם פול. הבנות היו מרוגשות ביותר ולא האמינו שהן בתוך האולפן עם ארבעת חברי הביטלס ועומדות להקליט איתם שיר. ג'ון לא אהב את היזמה של פול וחשד שבתת המודע שלו, הוא רוצה להרוס לו את השיר.
אחרי שהבנות למדו את השורה, תפסה ליזי מקום בין ג'ון לפול וחלקה איתם מיקרופון, וגיילין עמדה לצדו של ג'ורג' מול מיקרופון אחר. ההקלטה התחילה והבנות הצטרפו לביטלס ושרו את השורה Nothing’s gonna change my world (שום דבר לא ישנה את עולמי). אחרי שעתיים, כשההקלטה הסתיימה, הבנות התבקשו לצאת החוצה. השתיים לא יכלו להאמין שזה עתה חוו את השעתיים המלהיבות ביותר בחייהן עד אז ומאז. גיילין פרשה לביתה וליזי נשארה עם יתר חברותיה והמתינה איתן עד שחברי הביטלס ייציאו מהאולפן.
בדצמבר 1969 יצא תקליט בשם No One’s Gonna Change Our World (אף אחד לא ישנה את עולמנו). שם התקליט ניתן בהשראת השורה בשיר Across the Universe. מדובר בתקליט צדקה שיזמה קרן בשם World Wildlife Fund שבראשה עמד הקומיקאי האנגלי מייק מיליגן. בתקליט היו 12 שירים של מבצעים שונים, כאשר השיר הראשון הוא Across the Universe של הביטלס ובו קולותיהן של ליזי וגיילין וכן אפקטים של קולות בעלי חיים שנוספו באולפן. מסתבר שאחרי שליזי וגיילין יצאו מהאולפן הגיע מיליגן לבקר את הביטלס ושמע את ההקלטה של השיר. הוא כל כך אהב את מה ששמע שביקש לכלול את השיר בתקליט שעתיד לצאת, והם הסכימו.
ב-1970, בעת הפקת התקליט Let It Be, לקח המפיק פיל ספקטור את אותה הקלטה של השיר, הוציא ממנה את האפקטים של קולות בעלי החיים ואת קולותיהן של ליזי וגיילין, האיט את השיר וכלל אותו באלבום של הביטלס. ג'ון אהב מאד את הגרסה הזו, יותר מהקודמת. אחרי הכל, ליזי וגיילין לא היו זמרות מקצועניות.
וכך, עשו ליזי וגיילין היסטוריה: השיר Across the Universe בגרסה שנכללה באלבום No One’s Gonna Change Our World הוא השיר הראשון של הביטלס שבו נכללו קולות נשיים. השיר הבא יהיה The Continuing Story of Bungalow Bill, בו תיטול חלק יוקו אונו.
באוקטובר 1969 חזרה ליזי לברזיל אחרי שהביטלס כבר בקושי הגיעו לאולפן ולמשרדי אפל. בברזיל הפכה ליזי לזמרת ליווי מבוקשת של זמרים מקצועיים, ביניהם כוכבים כמו מילטון נסימנטו. בנוסף, הפכה ליזי לצלמת עיתונות.
בפברואר 1990 ערך פול מקרטני בארצות הברית, מסיבת עיתונאים שבו הודיע על כוונתו להופיע בברזיל. ליזי נכחה במקום בשליחות העיתון שלה. בסוף האירוע ניגש פול לנוכחים ולחץ ידיים. כשהגיע לליזי הסתכל עליה ושאל אותה: Why do I think I know you? (למה אני חושב שאני מכיר אותך?). ליזי שהופתעה מהזיכרון של פול השיבה לו: Well, we sang in the same microphone a while ago (טוב, שרנו באותו מיקרופון לפני זמן מה).
ב-2008, לציון 50 שנה להיווסדה של סוכנות החלל האמריקאית (NASA), נשלחה הגירסה של Across the Universe עם קולותיהן של ליזי וגיילין, לעבר הכוכב פולריס, הממוקם 431 שנות אור מכדור הארץ.
בשנת 2016 פרסמה ליזי ספר מאד מעניין בשם Do Rio a Abbey Road (מריו לאבי רוד) ובו היא חושפת את התמונות שצילמה ואת החתימות שקיבלה מהביטלס. בספר היא גם מספרת, בין היתר, על השעתיים שבהן היא וגיילין הפכו למעריצות ברות המזל ביותר בקוסמוס.
הנה השיר Across The Universe מתוך האלבום No One's Gonna Change Our World משנת 1969:
הנה השיר Across The Universe מתוך האלבום Let It Be משנת 1970:
הנה השיר Apple Scruffs של גורג' הריסון:
