כידוע, היה אלביס פרסלי האליל הבלתי מעורער של ארבעת חברי הביטלס עוד מראשית דרכם. אפילו, כשגילה ג'ון את ליטל ריצ'רד והרגיש שאם יעריץ אותו יפגע באליל שלו, הוא פתר את העניין באומרו שהאחד הוא אלביס הלבן וליטל ריצ'רד הוא אלביס השחור.
ג'ון לנון סיפר:
שום דבר לא השפיע עלי עד ששמעתי את אלביס. בלי אלביס, לא היו הביטלס. כששמעתי את השיר Heartbreak Hotel, זה היה הכל בשבילי. ברגע ששמעתי אותו ידעתי שאלו החיים, לא היה שום דבר אחר. לא חשבתי על כלום חוץ מרוק'נ'רול
פול מקרטני סיפר:
ראינו כרזה לסרט Heartbreak Hotel. אלביס נראה כל כך נהדר בה וחשבנו "זה הוא, זה הוא. המשיח הגיע!" ואז כששמענו את השיר, זו הייתה ההוכחה שצדקנו. אחרי זה הגיע האלבום הראשון שלו, שאני עדיין חושב שהוא הטוב מכולם. הוא היה כל כך טוב, שניגנו אותו בלי סוף וניסינו ללמוד את כל השירים. כל מה שניגנו היה מתוך האלבום הזה
פיט שוטון, חברו של ג'ון וחבר הקווארימן, סיפר:
כולנו רצינו להתלבש כמו אלביס, להיראות כמו אלביס, לזוז כמו אלביס, וכל הערה מצדם של הדודה מימי או המורים רק חיזקה את ההערצה שלנו אליו
היסטוריון הביטלס, מארק לואיסון, סיפר שמתקופת הקווארימן ועד לתקופת הביטלס, הם ביצעו לפחות 31 שירים של אלביס במהלך ההופעות שלהם.
אלביס העריך את שירים של הביטלס, ובמיוחד את הסרט A Hard Day's Night. הוא אהב את היצירתיות שלהם ותחושת הפאן שהם שידרו כל הזמן ובצורה כל כך עוצמתית. הוא הכיר בכישרונם ובאנרגיות שלהם אבל היה גם מודאג שבגללם, והלהקות הבריטיות האחרות ש"םלשו" לאמריקה, יאבד את הפופולריות שלו. הוא ידע היטב שעבור הדור החדש, הביטלס הם הדבר האמיתי.
ב-27 באוגוסט 1965 בשעה 23:00, נפגשו הביטלס עם אלביס בביתו בלוס אנג'לס. הביטלס ופמלייתם, ביניהם מל אוונס, טוני בארו, הדובר שלהם, אלף ביקנל, הנהג שלהם, ובריאן אפשטין, הגיעו בשלוש לימוזינות שחורות. לפני הפגישה אמר ג'ורג':
אם זה יהיה עוד קרקס עבור התקשורת, בואו נשכח מזה.
על כן, נקבע שבמפגש לא יהיו נציגי התקשורת, לא יצולמו תמונות, לא ייערכו הקלטות ולא יהיו דיווחים לעיתונות.
פריסילה, זוגו של אלביס, סיפרה על אותו ערב:
מפורסמים אוהבים לפגוש מפורסמים אחרים. הם זקוקים לזה, אבל לא אלביס. אני לא זוכרת אותו אי פעם מבקש מהקולונל פארקר, האמרגן שלו, לקבוע לו פגישה עם מישהו מפורסם. באותו ערב ארגן הקולונל פגישה בין אלביס לביטלס, אבל אני מאמינה שהם היו להוטים לפגוש אותו ולא להפך.
כשנכנסו ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו אל ביתו של אלביס, הם הובלו לסלון עגול, מואר באור אדום וכחול, ובו טלוויזיה צבעונית, תיבת נגינה, ספה בצורת סהר, שולחנות ביליארד ובר מצויד היטב. חברי הביטלס ראו את אלביס שרוע על הספה וצופה בטלוויזיה כאשר הקול מונמך. בחדר היו פרסיליה, חברי המעגל הקרוב לאלביס, הקרוי "המפיה של ממפיס", ומספר בנות, בסך הכל כ-20 איש. ג'ון סיפר בשנת 1976:
זה היה מאוד מרגש, כולנו התרגשנו בטירוף. פגשנו אותו בבית הגדול שלו בלוס אנג'לס. כנראה שהבית היה גדול כמו זה שאנחנו לנו בו, אבל זה הרגיש לי כמו בית גדול כי אלביס גדול. היו הרבה חבר'ה סביבו שהיו במקור ממפיס. זה כמו שאנחנו תמיד הקפנו את עצמנו באנשים שבאו מליברפול. היו לו גם שולחנות ביליארד. אולי הרבה בתים אמריקאים הם כאלה, אבל זה נראה לנו מדהים. זה היה כמו מועדון לילה.
אלביס בקושי טרח לקום לקראתם, כאילו הוא מבקש להוכיח להם מי כאן המלך. הביטלס מאד כיבדו אותו וכל מה שעשו היה לבהות בו, במיוחד ג'ון ופול. ג'ון היה הראשון שדיבר ושאל את אלביס:
למה אתה עושה את כל הבלדות הרכות האלה לקולנוע? מה קרה לרוק'נ'רול הישן והטוב?
אלביס לא השיב ואחרי כ-30 דקות שבהן לא קרה כלום, אמר להם:
טוב חבר'ה, אם אתם הולכים לשבת כאן ולבהות בי כל הלילה אני הולך לישון
לפתע קם אלביס, שם תקליט, לקח גיטרת הבס והתחיל לנגן עם המוזיקה וזה שבר את הקרח. ג'ון, פול וג'ורג' לקחו גיטרות והצטרפו אליו לג'אם סשן, כאשר רינגו מתופף בידיו על אחד הרהיטים. טוני בארו סיפר שבין השירים שהם ביצעו היו You’re My World של סילה בלק ו-I Feel Fine של הביטלס.
פול היה מופתע שאלביס מנגן בגיטרת בס וביקש ללמד אותו מספר אקורדים. אלביס אמר לו:
תראה, אני מתאמן
ופול ענה לו:
אל תדאג, ארבעתנו ובריאן אפשטיין נהפוך אותך לכוכב בקרוב
אחר כך ניגן פול בפסנתר ובגיטרה.
פול סיפר באנתולוגיה:
זה שהוא ניגן בגיטרת בס היה דבר גדול בשבילי. אז אמרתי לו "תן לי להראות לך דבר או שניים" ופתאום הוא היה בן שיח שלי וזה היה נהדר. ממש דיברתי אתו על גיטרת הבס, ופשוט נהנינו. הוא היה נהדר וידידותי, ואפילו קצת ביישן.
טוני בארו סיפר:
עד לאותה נקודה, המפגש היה ממש משעמם ושום דבר לא היה מרגש. אבל ברגע שפרסלי והביטלס התחילו לנגן ביחד, כולם התעוררו. הבחורים גילו שהם יכולים לנהל שיחה טובה בהרבה עם גיטרות מאשר עם מילים. המוזיקה הייתה נקודת המפגש הטבעית ביניהם. זה היה אמצעי התקשורת הנכון ביותר שלהם.
בזמן שכולם ניגנו ושרו, הלכו קולונל פארקר ובריאן אפטיין לחדר סמוך כדי שיוכלו לשוחח בשקט. אפשטיין ניצל את ההזדמנות כדי להעלות בפניו את הרעיון לייצג את אלביס בסדרת הופעות בבריטניה, אבל לא היה לזה סיכוי. מה שאפשטיין ואפילו אלביס לא ידעו הוא שפארקר היה מהגר בלתי חוקי בארה"ב ולכן מנע מאלביס כל הופעה שתחייב אותם לנסוע לחו"ל. זאת, משום שפארקר חשש שהשלטונות לא יתנו לו להיכנס בחזרה לארה"ב. פארקר העמיד פנים שהרעיון נשמע לו מעניין ואמר לו שיחשוב על זה. אחרי שהשניים חזרו לסלון, הכריז פארקר שהגיע הזמן לסיים את המפגש והעניק לכל אחד מחברי הביטלס מתנות ארוזות, ובהן ערימות של אלבומי אלביס.
כשיצאו כולם ללימוזינות אמר ג'ון כשהוא מחקה מבטא גרמני:
יחי המלך
בתוך המכונית אמר לפול, ג'ורג' ורינגו:
אלביס היה מסטול
ג'ורג' אמר בחזרה:
כמו כולנו, לא?
ג'ון ופול הזמינו את אלביס לבקר אותם ביקור גומלין בבית שהם שכרו בעיר מהשחקנית זאזא גאבור, אבל אלביס רק חייך ואמר להם "נראה". רק מספר בחורים מ"המפיה של ממפיס" נענו להצעה וכשחזרו מהביקור, אמרו לאלביס שג'ון ביקש למסור לו שבלעדיו לא היו ביטלס.
בשנות ה-70, כחלק ממאמציו להחזיר לעצמו את הפופולריות שהלכה ונשחקה, בין היתר בעקבות הסרטים הגרועים שבהם השתתף, ובהם ביצע שירים בינוניים, ביצע אלביס חמישה קאברים לשירי הביטלס: Something, Yesterday, Get Back, Hey Jude ו-Lady Madonna.
הנה השיר Something, בביצוע אלביס:
הנה השיר Yesterday, בביצוע אלביס:
הנה השיר Get Back, בביצוע אלביס:
הנה השיר Hey Jude, בביצוע אלביס:
הנה השיר Lady Madonna, בביצוע אלביס:
