ג'ון לנון אמר פעם שהוא נולד בליברפול אבל גדל בהמבורג. כוונתו לחודשים שהביטלס בילו בעיר הנמל הצפון גרמנית, כולל השעות הארוכות על במות מועדוני רובע החטאים של העיר. אין חולק על כך שהביטלס חזרו מהמבורג לא כפי שיצאו אליה. וזה לא רק בגלל ההופעות הבלתי נגמרות שבמהלכן הם התפתחו מוזיקלית וכחיות במה אלא גם בגלל האנשים שפגשו שם. אלה אנשים ששיחקו תפקיד חשוב בהתפתחות שלהם כלהקה. ביניהם ניתן למנות את קלאוס פורמן, אסטריד קירשהר, יורגן פולמן, טוני שרידן והורסט פאשר.
הורסט פאשר היה בעברו מתאגרף שייצג את גרמניה המערבית בנבחרת הרשמית שלה וסולק ממנה וישב בבית הסוהר לאחר שהרג מלח במהלך קטטת רחוב. הביטלס הכירו אותו כשהיה שומר במועדונים שבהם הם הופיעו, הקייזקלר והטופ טן. מאוחר יותר ניהל הורסט פאשר את מועדון הסטאר קלאב, המועדון האחרון שבו הביטלס הופיעו לפני שפרצו לתהילה עולמית.
הסיפור של הביטלס בהמבורג בכלל, ושל הורסט פאשר בפרט, די מוכר ולכן לא ארחיב עליו כאן ואבחר להתמקד בזוויות הפחות מוכרות של הקשר בין הורסט פאשר והביטלס.
פאשר נולד בהמבורג ב-5/2/36 ומעטים יודעים כי בזמן השלטון הנאצי נהגה משפחתו באומץ רב והסתירה יהודים בביתה. הביטלס שלא היו מודעים לעובדה זו, פגשו לראשונה את פאשר בעת הופעתם במועדון הקייזקלר באוקטובר 1960. פאשר שהיה בחור חסון, כיאה למתאגרף, הזכיר להם קלגס נאצי ועל רקע זה הפך להיות בעל כורחו, מוקד להערות עוקצניות מצדם. באחת ההזדמנויות, כאשר ג'ורג' הריסון העיר לו על עברו הנאצי, כביכול, זכה לקבל ממנו מכות נמרצות. בהזדמנות אחרת, כאשר ג'ון העיר לו הערה דומה, גרר אותו פאשר לשירותי הגברים והטיל עליו את מימיו.
למרות הכל, הפך פאשר עם הזמן לחבר קרוב של הביטלס, לקח אותם תחת חסותו והעניק להם הגנה מפני הבריונים הרבים שהסתובבו בשכונה הקשוחה של סט. פאולי, רובע הזימה של המבורג, שם הביטלס התגוררו והופיעו. הוא נהג להזמין אותם לביתו, שם הכיר להם את משפחתו והאכיל אותם במרק השעועית המפרסם של משפחת פאשר. בתמורה, הביטלס אפשרו לפאשר לעשות את מה שהוא רצה יותר מכל: לשיר. וכך הם הזמינו אותו, מדי פעם, לעלות איתם לבמה ולשיר שיר של אדי קוכרן, הזמר האהוב עליו.
בשעות אחר הצהריים, השעות שבהן נהגו הביטלס להתעורר אחרי לילה ארוך של הופעות, הם נהגו לבקר במועדוני הסקס ולבלות עם הזונות של רובע סט. פאולי, לפעמים פאשר היה זה שהכניס אותם למקומות הללו. באחת הפעמים הציע להם פאשר לבוא איתו מועדון של טרנסים תוך הבטחה שהם יראו שם את ה"בחורות" היפות והסקסיות ביותר שהם ראו בחייהם, למרות שמדובר בעצם בגברים. חברי הביטלס נענו בחיוב להזמנתו מתוך סקרנות גדולה שכן מעולם לא ראו טרנס. כאשר הם ראו שה"בחורות" באמת הכי יפות שראו מעולם הם היו בטוחים שפאשר עובד עליהם ושבעצם מדובר בנשים אמיתיות. אז איתגר אותם פאשר והציע להם ללכת עם אחת מהן לאחד החדרים שבקומה העליונה של המועדון, להפשיטה ולגלות מה יש לה מתחת לבגדים. אז קיבלו הבחורים רגליים קרות והחליטו לוותר על הניסיון ולהאמין לו.
כאשר הביטלס עזבו את המבורג באוקטובר 1960, היה פאשר מדוכא ואפילו בכה, למרות שהחשיב את עצמו לגבר קשוח. רוחו התרוממה כאשר הבחורים חזרו, כחמישה חודשים מאוחר יותר, כדי להופיע במועדון הטופ טן. הביטלס גילו כי פאשר הפך בינתיים למנהלו האישי של טוני שרידן, המוזיקאי הלונדוני המוכשר שאיתו הם נהגו לנגן במועדון הזה ומאוחר יותר יהיו להקת הליווי בתקליט שלו שיוקלט בהמבורג.
כאשר פאשר הגיע לליברפול בסוף 1961 כדי לשכנע את בריאן אפשטיין, שכבר החל לנהל את הביטלס, להסכים שהלהקה תחזור להמבורג ותופיע בערב הפתיחה של מועדון חדש שהוא עומד לנהל, מועדון הסטאר קלאב, השיב לו אפשטיין שהביטלס מחויבים להופיע שוב במועדון הטופ טן. פאשר, שלמרות שכבר הפך למנהל של מועדון לא שכח את עברו האלים, איים על בריאן שאם לא יסכים שהביטלס יופיעו במועדון הסטאר קלאב, הוא ידאג לכך שמועדון הטופ טן, בו הם היו חתומים, ייהרס ולא יהיה עוד. ואכן, באפריל 1962 שבו הביטלס להמבורג לביקור שארך כמעט חודש וחצי כדי להופיע במועדון הסטאר קלאב. מאז הם ביקרו בהמבורג פעמיים נוספות, כל פעם למשך כשבועיים, כדי להופיע במועדון הזה, הפעם עם המתופף החדש שלהם, רינגו סטאר.
בסוף דצמבר 1962, בביקור האחרון של הביטלס בהמבורג (עד שיחזרו אליה ביוני 1966) הקליט בריאן בארבר, מנהל הבמה של מועדון הסטאר קלאב, על גבי טייפ ריקורדר כ-30 שירים בביצועם של הביטלס במהלך הופעה על במת המועדון. בהקלטות האלה אפשר גם לשמוע את הורסט פאשר מצטרף אל הביטלס ושר איתם את Hallelujah I Love Her So של ריי צ'ארלס, ואת אחיו של הורסט, פרד, שעבד במועדון בתור מלצר, שר עם הביטלס את Be-Bop-A-Lula של ג'ין וינסנט.
ההקלטות הללו, נעשו על-פי בקשתו של קינג סייז טיילור, מנהיג להקת הדומינוס מליברפול שגם הופיעה באותה תקופה בהמבורג. אחרי שהביטלס שבו מהמבורג הציע טיילור לבריאן אפשטיין את ההקלטות בתמורה לתשלום הולם. בריאן לא ראה בהן ערך מסחרי והציע לו תמורתן 20 פאונד בלבד. טיילור סירב למחיר הזה והשאיר את ההקלטות אצלו ואלה נשכחו. אחרי שהן צצו שוב ב-1973, חבר טיילור לאלן וויליאמס, המנהל הראשון של הביטלס, וסיפר לו על ההקלטות. וויליאמס נפגש עם ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר במשרדי אפל בלונדון כדי להציע להם לרכוש את ההקלטות הללו תמורת 5,000 פאונד. ג'ורג' ורינגו דחו את ההצעה וטיילור וויליאמס פנו לחברות תקליטים במטרה לעניין אותן בהן. בסופו של דבר, הן ראו אור ב-1977, למרות ההתנגדות הנמרצת של הביטלס לכך שהוביל לדיון משפטי שהתיר את הוצאתן. במהלך השנים ראו ההקלטות הללו אור במסגרת מספר תקליטים רשמיים ולא רשמיים של מוציאים לאור שונים. בחלק מהתקליטים אפשר לשמוע את האחים פאשר שרים עם הביטלס ודווקא בתקליט הראשון והיותר מפורסם מביניהם (Live! at the Star-Club in Hamburg, Germany; 1962) לא נכללו הביצועים שלהם.
הקשר של פאשר עם הביטלס נמשך גם הרבה אחרי ימי המבורג העליזים. הדוגמה המרגשת ביותר היא עזרתו האדיבה של פול מקרטני לפאשר כאשר התברר שבתו סובלת מבעיית לב נדירה. פול הטיס את פאשר יחד עם אשתו ובתו החולה ללונדון, שם נותחה בבית החולים גרייט אורמונד סטריט ע"י צוות של רופאים מומחים שפול הביא במיוחד מניו יורק והכל על חשבונו. לצערו של הזוג פאשר, הבת לא שרדה את הניתוח. דוגמה נוספת לקשר של הביטלס עם פאשר היא היענותם של ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר להזמנתו של פאשר להיות אורחי הכבוד של ערב הפתיחה שנערך בדצמבר 1978, של מועדון חדש שהיה בבעלותו. שמו של המועדון החדש היה סטאר קלאב, על שם המועדון המקורי שנסגר בסוף שנת 1969.
