ב-15 בדצמבר 1969 השתתפה להקת Plastic Ono Bandבהופעת צדקה עבור ארגון ה- UNICEF שהתקיים באולם Lyceum Ballroom במרכז לונדון, תחת השם Peace For Christmas. ההופעה הזו נחשבת היסטורית משום שהיא היחידה של ההרכב Plastic Ono Band באירופה ובמיוחד כי היא הראשונה של ג'ון וג'ורג' ביחד מול קהל מזה שלוש שנים.
כאשר קיבל ג'ון את ההזמנה להופיע, רק יומיים קודם, הדבר הראשון שעשה היה לגייס את אריק קלפטון, קלאוס פורמן ואלן ווייט, אתם הופיע שלושה חודשים קודם בפסטיבל Toronto Rock and Roll Revival, וכן את בילי פרסטון. בנוסף, הצטרף אליהם, באפן לגמרי לא מתוכנן, קית' מון, המתופף של להקת The Who וקלפטון הביא אתו את הצמד דילייני ובוני יחד עם הרכב של מוזיקאים וג'ורג' הריסון, אתם קיים סיבוב הופעות באותו זמן. כך סיפר ג'ון על ההרכב הזה:
להופעה הזו הצטרפו אלי ג'ורג', בוני ודילייני, בילי פרסטון ועוד חבורה שלמה של מוזיקאים. הם בדיוק חזרו מהופעות בשוודיה וג'ורג' שיחק אותה האיש הבלתי נראה בהרכב של בוני ודילייני. באותה תקופה עשו ג'ורג' ואריק קלפטון כל דבר כדי להוריד את הלחץ של להיות אריק המפורסם וג'ורג' המפורסם
ג'ון כינה את ההרכב בשם Plastic Ono Super Band ובסיכומו של דבר הוא כלל את ג'ון לנון (שירה וגיטרה), ג'ורג' הריסון (גיטרה), אריק קלפטון (גיטרה), יוקו אונו (שירה), דילייני ברמלט (גיטרה), בוני ברמלט (טמבורין), אלן ווייט (תופים), ג'ים גורדון (תופים), קית' מון (תופים), בילי פרסטון (קלידים), קלאוס פורמן (גיטרת בס), בובי קיז (סקסופון) וג'ים פרייס (חצוצרה).
אלן וייט סיפר על החוויה שלו באותו ערב:
הגעתי לאולם Lyceum Ballroom ברכב שלי ועליתי לבמה. ממש לפני שהתחלנו צץ אריק קלפטון עם כל הלהקה של דילייני ובוני ואז היינו צריכים לחפש עוד מערכת תופים ואז, פתאום, קית' מון הצטרף אלי על הבמה
ההרכב הגדול הזה, שהיה צריך להסתדר על במה יחסית קטנה כשמאחוריהם שלט ענק שקרא War Is Over, ביצע רק את שני השירים שבסינגל האחרון של ג'ון ויוקו, Cold Turkey שארך כמעט שבע דקות, ואותו הצגי ג'ון כשיר שעוסק בכאב, ו-Don’t Worry Kyoko שנמשך כ-...40 דקות (!!!) והסתיים רק אחרי שהמתופפים אלן וייט וג'ים גורדון החליטו לתופף בקצב הולך ומתגבר עד שההרכב לא יכול היה להמשיך. על כך סיפר אלן ווייט:
חשבתי שהביצוע של השיר Cold Turkeyהיה טוב אבל השיר השני נמשך יותר מדי זמן וג'ימי גורדון ואני התחלנו להאיץ את הקצב כדי לסיים אותו כבר, אבל אף אחד לא רצה להפסיק והשרירים כאבו לנו. חשבתי לעצמי: "אלוהים, תעצור את זה כבר" ואז סוף סוף זה הסתיים
ג'ון אמר על ההופעה הזו:
זו הייתה הופעה מדהימה של רוק כבד עם מוזיקה פנטסטית שהקדימה את זמנה 20. רוב הקהל הלך באמצע אבל אלה שנשארו היו בטראנס. כולם באו לקדמת הבמה כי זו הייתה אחת ההופעות הראשונות של רוק כבד של הרכב כזה מעולה. כשאני מאזין לדברים הראשונים שעשינו עם ההרכב Plastic Ono Bandאני שומע בהם הרבה מוזיקת פאנק וניו ווייב ואני אוהב את זה.
ההופעה הזו הוקלטה ע"י טכנאי הקול ג'ף אמריק ונכללה בתקליט השני של האלבום Some Time In New York City שיצא בשנת 1972, שם קוצר הביצוע של Don’t Worry Kyoko ל-15 דקות בלבד. עד עכשיו ידוע רק על קטע צילום הבא באורך של דקה ו-21 שניות של ההופעה ההיסטורית הזו: