פיט טאונשד, הגיטריסט של להקת The Who, לא נמנה על מעריצי הביטלס וזה ניכר בהתבטאויותיו השונות לאורך השנים.
בשנת 1966 אמר טאונשד בריאיון שתועד בסרט התעודי The Kids Are Alright, משנת 1979:
היום אחר הצהריים, ג'ון אנטוויסל ואני האזנו לאלבום הסטריאו של הביטלס, שבו הקולות נשמעים מרמקול אחד והנגינה מרמקול אחר. כשאתה שומע את הנגינה של הביטלס בלי הקולות שלהם, זה נשמע מחורבן
בריאיון שנתן בשנת 1982, הוא אמר:
בעיניי, הרולינג סטונס עשו מוזיקת רוק, ולפניהם היה צ'אק ברי, שלפניו היו האנשים שגרו בלואיזיאנה. אני לא באמת יכול לכלול את הביטלס בין אלה שעשו מוזיקת רוק. אמנם הביטלס היו להקה יותר טובה מלהקת Herman’s Hermits, למשל, אבל מה שהם עשו זה לא היה רוק'נ'רול
בריאיון שקיים בסוף שנת 2019 אמר טאונשד:
לא התרשמתי מהביטלס כששמעתי אותם לראשונה, אבל אהבתי אותם כי הם היו שמחים ומצחיקים. הם היו יותר להקת פופ, דבר שלא כל כך אהבתי, ונראו מדהים והיו מאד כיפים. אני חושב שהשיר הראשון שלהם ששמעתי היה Please Please Me, אבל השירים שבאמת העיפו אותי למעלה היו Day Tripper ו-Paperback Writer. אז חשבתי, וואו, אלה שירים ממש מעולים. הם לא היו שירים על אהבה או על בנות אלא שירים שעסקו ביצירתיות. הם היו מעניינים ורק אז הבנתי שהביטלס הולכים לעשות דברים גדולים. אבל הביטלס הפסיקו לגדול ולשבור שיאים בדיוק בנקודה שבה הם עשו דברים מעניינים, נפלאים ומאד בשלים. אז הם התחילו לעבוד כארבעה אמנים נפרדים ולא כלהקה אחת. עם זאת, יש משהו אוניברסלי במוזיקה שלהם שיימשך לעוד הרבה מאד זמן, גם כשאף אחד מהם כבר לא יהיה כאן. הם יצרו מתוך תשוקה אמיתית, דבר שעדיין ניכר במוזיקה שלהם, והיו חדשניים בלי סוף. הם הכניסו המון למוזיקה וזה יימשך.
אחת ההתבטאויות המעניינות ביותר של טאונשד היא זו שנתן בריאיון למגזין הרולינג סטון, ב-28 בספטמבר 1968, כאשר השכיל לתאר מתוך הבחנה חדה ובצורה מאד מוחשית את ההבדל, ברמה האישית, בין ג'ון לנון לפול מקרטני. טאונשד השתמש לצורך זה בדוגמה הבאה:
ההבדל בין האופן שבו לנון ומקרטני מתנהגים בארועים עם האנשים, מדהים. ג'ון לנון מכיר בעובדה שהוא ג'ון לנון ושכל מה שיקרה בהמשך הלילה יסתובב סביבו. הוא מתנהג לגמרי רגוע ומאפשר לכולם להרגיש בנוח. הוא מספר בדיחות קטנות, ודברים שטותיים בסגנון In His Own Write, עושה דברים מטופשים ופשוט נהנה. אז, באפן טבעי, כולם נכנכסים איתו לאותו ראש ונהנים גם כן. לעומתו, פול מקרטני נהיה רציני, כאילו הוא מעוניין לקיים שיחה רצינית ולבנות מערכת יחסים אמיתית עם בני שיחו. אבל הוא כמובן מודע לכך שבני שיחו הם מעריצים של הביטלס, ושהם בהלם מזה שמדברים עם פול מקרטני, חבר בלהקת הביטלס. הוא פותח את השיחה באמירה מגניבה שמלהיבה את המעריצים שמולו, וזה מרגיש כאילו שהוא מתנשא מעליהם ואומר להם "אתם ואני יודעים מי אתם ומי אני" ואז זה כאילו שהם עונים לו: "ברור, אנחנו המעריצים הגדולים ביותר שלך, בן אדם".
