רוב הספרים והסרטים התיעודיים מספרים לנו שהביטלס החליטו לא להגיע לארצות הברית לפני ששיר שלהם יגיע למקום הראשון שם, כי לא רצו להיתקע באותה תקרת זכוכית שבה נתקלו אמנים בריטיים רבים שמאד הצליחו בארצם אבל זכו ליחס צונן בארצות הברית, כמו שקרה, למשל, לקליף ריצ'ארד. ולכן, החליטו הביטלס לא להגיע לארצות הברית לפני שיהיה להם שם שיר במקום הראשון במצעד הפזמונים. וכך, רק אחרי שהשיר I Want to Hold Your Hand הגיע למקום הראשון שם, הם החליטו שהגיע הזמן לנסות את מזלם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אז זהו, שלא.
בשנת 1963 הפכו הביטלס מלהקה מצליחה ברמה המקומית, בליברפול ובסביבותיה, ללהקה מצליחה ברמה הלאומית ולאט, לאט, גם באירופה. הביטלמינה הפכה לתופעה בבריטניה והביטלס זכו להופיע בבמות מכובדות כמו ה-London Palladium, ואפילו בפני המלכה. הם התראיינו בכל אמצעי התקשורת, בעיקר בתכניות מוזיקה ונוער רבות ברדיו ובטלוויזיה, הסינגלים והאלבומים שלהם נחטפו מהחנויות וטיפסו מהר מאד למקום הראשון במצעדי הפזמונים הבריטיים, וגילויי ההערצה, שלא נראו כמוהם קודם לכן, חייבו את המשטרה להיערכויות מיוחדות. לעומת זאת, בארצות הברית הם זכו לאדישות. חברת ההקלטות Capitol, למרות שהייתה חברה בת של חברת EMI וחברה אחות של חברת Parlophone, לא הייתה מעוניינת להפיץ את אלבומיהם והביטלס נאלצו להסתפק בחברות קטנות כמו Vee Jay ואחר כך Swan, ומכירות התקליטים שלהם היו מקרטעות. אפילו הזמר האמריקאי דל שאנון, שיצא בגרסה משלו לשיר From Me To You, הצליח איתו בארצות הברית יותר מאשר הביטלס עצמם.
הנה הגרסה של דל שאנון:
הנה הגרסה של הביטלס:
בריאן אפשטיין ידע שמשום שארצות הברית הייתה מרכז תעשיית המוזיקה העולמית, אם הביטלס יצליחו שם, הם יצליחו בכל מקום בכדור הארץ. בריאן לא חסך מאמצים לקדם את ה"בחורים" שלו באמריקה אבל זה לא הלך קל, ואפילו זה הלך קשה. הוא הפעיל את אחותו של ג'ורג' הריסון, לואיז, שהתגוררה במדינת אילינוי, כדי שתעניין תחנות רדיו מקומיות במוזיקה שלה הביטלס, אך ללא הצלחה גדולה.
ב-31 אוקטובר 1963 נקלע אד סאליבן עם אישתו בשדה התעופה של לונדון. סאליבן היה המנחה של תכנית הטלוויזיה הפופולרית ביותר באמריקה, The Ed Sullivan Show, אשר אירחה בכל שנות קיומה, מאז התכנית הראשונה, ב-20 ביוני 1948 (התכנית האחרונה שודרה ב-6 ביוני 1971), את מיטב כוכבי הבידור, המקומיים והבינלאומיים, ביניהם אלביס פרסלי, יצחק פרלמן ועוד. ה-31 באוקטובר 1963 היה יום עמוס בשדה: ראש ממשלת בריטניה החדש, סר אלק דאגלס-הום, המריא לנסיעה דיפלומטית ומשתתפות מכל העולם בתחרות מיס יוניברס, שנערכה באותה שנה בלונדון, נחתו. סאליבן הבחין לפתע, שלמרות שבחוץ השתוללה באותה עת סופת גשמים כבדה, כ-1,500 בני נוער התגודדו על גג הבניין הראשי של השדה, Queen's Building. הוא שאל לפשר העניין והתשובה שקיבל הייתה שמדובר במעריצים של הביטלס שבאו לקבל את פניהם בחזרתם מסיבוב הופעות בשוודיה. סאליבן שאל: "מי זה לעזאזל הביטלס?"
בסמיכות לאותו מועד התייעץ בריאן עם ידידו, פיטר פריצ'רד, שהיה סוכן תיאטרון לונדוני שעבד כמלהק באירופה לתכנית של סאליבן, בדבר האפשרויות לקדם את הביטלס בארה"ב. פריצ'רד הציע לו לנסות ולהשיג עבורם הופעה בתכנית של סאליבן, והוסיף שישמח לארגן לו פגישה איתו ברגע שיזדמן לניו יורק. בריאן החליט שהגיע הזמן להגיע ל"תפוח הגדול" וב-5 בנובמבר המריא לשם יחד עם בילי ג'יי קריימר, זמר בן 20 מליברפול שהיה תחת ניהולו, וביצע מספר שירים שג'ון לנון ופול מקרטני כתבו עבורו בהצלחה יחסית. הנה השיר I`ll Keep You Satisfied מאת לנון-מקרטני בביצוע בילי ג'יי קריימר שיצא בנובמבר 1963:
בריאן הציב לעצמו שלוש מטרות לנסיעה הזו: ראשית, להשיג לקריימר הופעות בניו יורק ובלאס וגאס; שנית, לברר מדוע הביטלס לא מתקבלים יפה בארה"ב; שלישית, לעשות משהו בנדון, בין היתר, להיפגש עם סאליבן, כעצתו של פריצ'רד. בינתיים שוחח פריצ'רד עם סאליבן בניסיון לשכנע אותו לארח את הביטלס בתכניתו, תוך שהוא מספר לו על הפופולריות הגואה של הלהקה בבריטניה והופעתה בפני המלכה. סאליבן זכר את גילויי ההערצה שראה בשדה התעופה בלונדון אבל ציין שאינו יודע איך יציג לצופים שלו להקה אנגלית שאף אחד לא מכיר. פריצ'רד הציע שיציג אותם כקוריוז: הלהקה הראשונה שחבריה עם שיער ארוך, והוזמנה להופיע בפני מלכת אנגליה. סאליבן נדלק על הרעיון.
ב-11 בנובמבר 1963 נפגש בריאן עם סאליבן בסוויטה שבה התאכסן במלון דלמוניקו שבניו יורק. במהלך הפגישה הסכימו השניים באופן עקרוני שהביטלס יתארחו בתכנית של סאליבן ב-9 בפברואר 1964, אשר תשודר מניו יורק, וכעבור שבוע, ב-16 בפברואר, בתכנית נוספת שתשודר ממיאמי. למחרת נפגשו שוב השניים במלון, והפעם הצטרף אליהם בוב פרץ', חתנו של סאליבן ומפיק תכניתו. סאליבן אמר לפרץ' שבריאן הוא האמרגן של להקת צעירים שהולכת להצליח בגדול. פרץ' הבין מאמירתו, שמבחינת סאליבן העסק היה סגור. סאליבן הציע לבריאן תשלום של 3,500 דולר לכל הופעה פלוס הוצאות נסיעה ומלון. בריאן הסכים בתנאי שהביטלס יופיעו כאמנים המרכזיים בתכנית. סאליבן השיב לו שהוא מוכן לשקול את העניין אבל לא הבטיח דבר. פרץ' הציע שהביטלס גם יקליטו הופעה נוספת לשידור במועד מאוחר יותר, תמורת 3,000 דולר. בריאן הסכים. בסופו של דבר, הסכום שסוכם שיקבלו הביטלס עבור שלוש ההופעות, 10,000 דולר, היה הסכום שסאליבן נהג לשלם לכל אמן שהופיע אצלו עבור הופעה בודדת אחת. אחרי שהפגישה הסתיימה העלה פרץ' בפני סאליבן חששות בדבר אירוח של להקה אלמונית בתכנית כל כך פופולרית. סאליבן השיב לו שיש לו תחושה שזו תהיה השקעה משתלמת. מאוחר יותר יספר סאליבן שהוא הרגיש שההיסטריה שראה בשדה התעופה בלונדון סביב הביטלס, הייתה בדיוק כמו ההיסטריה שראה סביב אלביס בארצות הברית כשהוא פרץ לתודעת הקהל.
שבוע אחרי הפגישה בין בריאן לסאליבן, ב-18 בנובמבר 1963, שודרה כתבה בת 4 דקות על תופעת הביטלס בתכנית The Huntley-Brinkley Report ברשת NBC. הנה (קיים רק הסאונד של הכתבה):
ארבעה ימים אחר כך, ב-22 בנובמבר 1963, שודרה בתכנית CBS Morning News כתבה בת 5 דקות על תופעת הביטלמניה בבריטניה ובה נראים הביטלס, בין היתר, מבצעים את השיר She Loves You. ב-10 בדצמבר 1963, שודרה שוב אותה כתבה בתכנית הטלוויזיה CBS Evening News With Walter Cronkite. הנה:
הכתבה ששודרה בתכנית CBS Evening News With Walter Cronkite ב-10 בדצמבר 1963 יצרה אפקט דומינו שעבד במהירות:
סאליבן ראה את הכתבה והתקשר לוולטר קונקרייט ושאל אותו מה עוד הוא יודע על "הג'וקים האלה" (these bugs);
סאליבן זכר שהלהקה תתארח בתכניתו אבל לא זכר את שמה. אבל האפקט שיצרה הכתבה שכנעה את רשת CBS להוציא הודעה לעיתונות על הגעת הביטלס לראשונה לארצות הברית, ב-7 בפברואר 1964, ועל הופעתם בתכניתו של סאליבן, ב-9 וב-16 בפברואר 1964;
בעקבות ההודעה של רשת CBS יצר האמרגן סיד ברנשטיין קשר עם בריאן כדי לקבוע לביטלס הופעה ב-12 בפברואר 1964 באולם היוקרתי Carnegie Hall שבניו יורק;
מיד אחרי שידור הכתבה בתכנית CBS Evening News With Walter Cronkite, כתבה ילדה בת 15 בשם מארשה אלברט מכתב לשדר של תחנת הרדיו WWDC, קארול ג'יימס, ושאלה אותו למה לא משמיעים מוזיקה של הביטלס. ג'יימס שגם ראה את הכתבה דאג שיטיסו לו מבריטניה עותק של הסינגל האחרון, I Want to Hold Your Hand. ב-17 בדצמבר 1963 הגיעה מארשה, בהזמנתו של קארול, לתחנה כדי להשמיע למאזינים את השיר I Want to Hold Your Hand. אחרי ההשמעה התחנה הוצפה בשיחות טלפון של צעירים וצעירות שביקשו להשמיע שוב ושוב את השיר של הביטלס. די מהר תחנות רדיו אחרות השמיעו ללא הרף את השיר I Want to Hold Your Hand.
בעקבות הפופולריות הגואה של השיר I Want to Hold Your Hand, החליטה חברת Capitol, שבינתיים הסכימה להוציא את הסינגל, להקדים את המועד שנקבע בכשבועיים וחצי וזה יצא ב-26 בדצמבר 1963. תוך שלושה ימים כבר נמכרו 250,000 עתקים ומאחר והביקוש היה כל כך גבוה, נאלצה חברת Capitol לפנות לחברות נוספות, Decca ו-RCA, כדי שידפיסו עותקים נוספים. עד ה-10 בינואר 1964 נמכרו מעל מיליון עותקים וב-18 בינואר 1964, הגיע השיר I Want to Hold Your Hand למקום הראשון ב-Billboard Hot 100, ב-Cash Box וב-Record World, בארצות הברית.
בעקבות ההצלחה של הסינגל I Want to Hold Your Hand, חברות התקליטים Vee Jay ו-Swan, שלא מכרו הרבה עותקים מתקליטי הביטלס שהוציאו במהלך שנת 1963, התחילו למכור כמויות גדולות של הסינגלים Please Please Me (ע"י חברת Vee Jay) ו-She Loves You (ע"י חברת Swan) ושל האלבום Introducing The Beatles (ע"י חברת Vee Jay). ב-20 בינואר 1964 הוציאה חברת Capitol את האלבום Meet the Beatles, המתבסס על האלבום With the Beatles שיצא בבריטניה ב-22 בנובמבר 1963. היה נדמה שהמוזיקה של הביטלס מושמעת בכל תחנות הרדיו ובכל בית.
ב-3 בינואר 1964 שודרה כתבה על הביטלס בתכנית The Jack Paar Show. פאר, שלא צפה את ההיסטריה המתעוררת בארצות הברית סביב הביטלס, לעג במהלך שידור הכתבה לנוער הבריטי על גילויי ההערצה יוצאי הדופן כלפי הביטלס.
הנה הכתבה על הביטלס בתכנית The Jack Paar Show:
אד סאליבן זעם על הכתבה בתכניתו של פאר שהקדימה את תכניתו והורה לפריצ'רד לבטל את הופעת הביטלס. פריצ'רד המתין מספר ימים ולא ביצע את ההוראה של סאליבן עד שזה נרגע והתכנית לא בוטלה.
ב-7 בפברואר 1964 נחתו הביטלס בשדה התעופה בניו יורק ומעל 3,000 מעריצים אמריקאיים המתינו להם. מספר המעריצים וההיסטריה שעוררו היו כאין וכאפס לעומת מה שסאלבין ראה בשדה התעופה של לונדון כשלושה וחצי חודשים קודם לכן.
כעבור יומיים, ב-9 בפברואר, הופיעו הביטלס לראשונה בתכניתו של אד סאליבן. התכנית נצפתה ע"י 74 מיליון צופים, שהם מעל ל-45 אחוזי רייטינג, ויש המספרים שבזמן השידור לא נרשם אף מקרה של פשיעה.
לפיכך, הביקור של הביטלס בארצות הברית נקבע כשהם עוד היו להקה אלמונית שם, וכשעוד חלמו שאי פעם שיר כלשהו שלהם יגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי. למעשה, הביקור נקבע כשלושה חודשים לפי ההצלחה בארצות הברית של השיר I Want To Hold Your Hand.
הנה ההופעה של הביטלס בתכניתו של אד סאליבן:
