תופעת ביטלס איננה רק תופעה מוזיקלית אלא תופעה הרבה יותר רחבה: היא תופעה חברתית, אפנתית, אמנותית ופוליטית שהשפעותיה ניכרו לא רק באנגליה אלא במדינות רבות אחרות בעולם, אפילו בארצות הברית הגדולה. דבר מעניין במיוחד הוא ההשפעה של תופעת הביטלס על התפוררות המשטר הקומונסטי הנוקשה בברית המועצות, הסגורה והמסוגרת, אשר התאמצה לא לחשוף את אוכלוסייתה להשפעות מהמערב. השלטון הסובייטי השתדל מאוד לעצב את התרבות של הרפובליקות שבתחום השפעתו, ולשלוט בה. הם טענו שהמוזיקה של הביטלס, ותרבות המערב בכלל, גורמת לעבריינות, לאלכוהוליזם, לוונדליזם ולמעשי אונס. למרות מאמצי השלטון לחסום כל דבר מהמערב, תופעת הביטלס חדרה את מסך הברזל, ובגדול.
בברית המועצות, המערב הוצג כהתגלמות הרשע, והאזרחים הסובייטים ידעו שהמערב הוא האויב שלהם. הגיטרה החשמלית הוכרזה כאויבת העם הסובייטי ע"י המזכיר הראשון ניקיטה חרושצ'וב. וליאוניד ברז'נייב, שהחליף אותו, שנא מוזיקת רוק.
המוזיקה של הביטלס הגיעה לברית המועצות באמצעות תקליטים מוברחים מהמערב והאזנה לא חוקית לרדיו לוקסמבורג. תופעה זו התחילה בשנת 1964 כאשר מנהיג הגוש הקומוניסטי היה פקיד מבוגר, אפרורי ולא כריזמטי כמו ליאוניד ברז'נייב. המוזיקה האטרקטיבית, הצעירה והרעננה של הביטלס הייתה היפוך גמור למה שברז'נייב והמשטר המדכא שלו ייצגו. צעירים סובייטים הכינו עתקים לא חוקיים של תקליטי הביטלס המוברחים על גבי צילומי רנטגן משומשים, אותם היו מסתירים בשרוולים או מתחת לחולצות וכך היו מוכרים אותם בשוק השחור או מעבירים בין חבריהם. איכות הסאונד הייתה איומה, אבל טובה מספיק כדי שצעירי ברית המועצות יעריכו את הקסם של מוזיקת הביטלס. בני הנוער גם למדו כך אנגלית, מהאזנה לשירים של הביטלס. וכך, דור חדש של אזרחים סובייטים התחיל להבין כי "האויבים" האלה לא מהווים איום על ברית המועצות אלא פשוט עושים מוזיקה מעולה ומלהיבה ושהמערב אינו גרוע כמו שהציגו אותו פקידי הממשל.
הפקידים הסובייטיים היו מודעים להשפעה של הביטלס ומיד פתחו במסע נגד הביטלס. הם לעגו להם וקראו להם "חרקים", אוהדי רוק'נ'רול נאלצו לגלח את שערותיהם הארוכות, וכל מי ששמע את הביטלס הואשם בהפצת תעמולה מערבית ונדון למאסר. אבל אנשים הבינו שהמשטר הסובייטי משקר והחלו לחשוב שאם המשטר משקר על המוזיקה של הביטלס, אולי הם משקרים גם על דברים אחרים. במהלך שנות השבעים והשמונים, הביטלס עדיין נותרו כוח מהפכני בברית המועצות.
הביטלס לא היו מודעים למלחמה שניהלו השלטונות הסובייטים בתופעת הביטלמניה בברית המועצות בשנות ה-60, כך שהשיר Back In The USSR לא היה קשור בה ולא היה בו שום מסר למעריצים הסובייטים. עם זאת, הם ראו בו התייחסות מסוימת למצבם והשיר הפך לאהוב עליהם במיוחד, כשנחשפו אליו. הנה:
כשג'ון לנון נרצח, השלטון הסובייטי, שהיה מודע היטב להערצת הצעירים לביטלס, השתמש באירוע הזה כחומר תעמולה והציג אותו כרצח ע"י ה-CIA, של לוחם הרואי נגד מלחמת וייטנאם. שירים כמו Power to the People או A Working Class Hero, ואפילו Imagine, הוצגו כשירים שמייצגים את החלום הקומוניסטי. והדבר גרר פתיחות למוזיקה של הביטלס מצד השלטון. ובסוף שנות השמונים אף התירו להוציא את אלבומי הביטלס ע"י חברת תקליטים רוסית רשמית, מלודיה. ציון דרך הוא האלבום בשם CHOBA B CCCP (משמעות השם הוא Back In the USSR ברוסית), ע"י פול מקרטני שיצא רק בברית המועצות, ב-31 באוקטובר 1998.
בסופו של דבר, גורבצ'וב עשה שינויים משמעותיים בכלכלה ובמערכת הפוליטית בברית המועצות ואיפשר גישה למידע אחרי עשרות שנים של צנזורה ממשלתית כבדה. וכך, עד לנפילת ברית המועצות בשנת 1991. חוקרים רבים סבורים שנפילת ברית המועצות קרתה לא בגלל טילים גרעיניים ולא בגלל המאמצים הרבים שהמערב, ובראשו ארצות הברית, השקיעו במלחמה הקרה, אלא בגלל השפעותיה המוזיקליות, החברתיות, התרבותיות והפוליטיות שחלחלו לגוש הסובייטי מהמערב באמצעות הביטלס.
בשנת 2009 יצא סרט תיעודי ע"י לזלי וודהד בשם How The Beatles Rocked the Kremlin: The Untold Story of a Noisy Revolution, שמספר את הסיפור המרתק על השפעת הביטלס על התמוטטות ברית המועצות, ובשנת 2013, פרסם וודהד ספר בשם זה. הנה הסרט:
מעניין במיוחד הסיפור של קוליה ואסין, תושב לנינגדאד, היום סנט פטרסבטרג, שנחשף למוזיקה של הביטלס, כמו רבים אחרים בני דורו בברית המועצות, דרך הקלטות על צילומי רנטגן שרכש בשוק השחור בשנת 1964 והפך למעריץ גדול. בשנת 1970 שלח ואסין מכתב לג'ון לנון לרגל יום הולדתו. במקרה, בחר ג'ון לקרוא את מכתבו מתוך ערימה ענקית של מכתבי מעריצים, כתב לו בחזרה ושלח לו עותק של התקליט Live Peace in Toronto 1969 חתום על-ידו וע"י יוקו אונו. ואסין נחשב למעריץ הגדול ביותר של הביטלס ברוסיה ולאזרח הסובייטי היחיד שהצליח לקיים קשר עם אחד מהם. ואסין צבר אוסף גדול מאד של מזכרות ביטלס והפך את דירתו למוזיאון מאולתר. הוא פעל ללגיטימציה של הביטלס ומוזיקת הרוק ברוסיה, והציע ששם עירו תשונה מלנינגרד ללנון-גראד. כמו כן, הוא הציע לתת לאחד מרחובות העיר את השם "רחוב לנון", ולציין את ה-21 באוקטובר, יום יציאת האלבום הלבן, ולקרוא ליום הזה Back in the USSR Song Day. הוא פעל להקמת מוזיאון לג'ון לנון בעיר אבל הדבר לא יצא לפועל. ב-2016 הוא הוציא ספר בשם Rock on the Russian Bones שתיאר את תופעת הדפסת תקליטי ביטלס על צילומי רנטגן בברית המועצות. ואסין נפטר לפני שבועיים, ב-29 באוגוסט 2018.
בשנת 2003 הופיע פול מקרטני בכיכר האדומה במוסקבה בפני 20,000 איש נלהבים. ההופעה תועדה ב-DVD בשם Paul McCartney in Red Square שיצא בשנת 2005. בהופעה ביצע פול, איך לא, את השיר Back in the USSR. הנה:
הנה הסרט המלא מתוך ה-DVD:
היום רוסיה מכירה ומוקירה את להקת הביטלס והמוזיקה שלה, ובשנת 2009 הוקמה בעיר יקטרינבורג האנדרטה הראשונה ברוסיה לכבוד הביטלס. בשנת 2017 הוקמה באוניברסיטה טומסק בסיביר אנדרטה נוספת לכבודם.
