רבים ממעריצי הביטלס עוסקים באספנות של חתימות, פריטים, ספרים, תקליטים וכדומה. אני חוטא בזה בקטנה אבל לא מתלונן, שמח בחלקי. אחת התופעות שהפכו את העיסוק באספנות, בעיקר אספנות של תקליטים, לעיסוק שעיקרו מרדף אחרי פריטים נדירים והשקעה של לא מעט כסף היא התופעה שבה בני נוער רבים מאד בשנות ה-60, שקנו תקליטים של הביטלס לא שמרו אותם. אבל חמור מכך, רבים מאד מאלה שכן שמרו אותם לקחו את הפוסטרים והתמונות שהתלוו לחלק מאלבומי הביטלס, שהיו בבחינת חידוש בימים ההם, תלו אות על קירות חדריהם, שמרו אותם בקלסרים, גזרו את הדמויות שבהם והדביקו במחברות ועוד. ולצערי, גם אני הייתי ביניהם. וכך, רוב התקליטים של הביטלס ששרדו את התקופה ההיא חסרים את הפוסטרים והתמונות. הדבר הפך את המעטים שגם השתמרו וגם כוללים את הפריטים הנלווים הללו לנדירים ויקרים במיוחד.
