• Gaby Fiszman

שיר על יום אחד – A Day in the Life

השיר A Day in the Life, שסוגר את האלבום המכונן Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, הוא אחד השיאים ביצירה של הביטלס. ג'ון הלחין בו את אחת המנגינות הנשגבות ביותר שכתב, והפגין את אחד הביצועים הקוליים המרגשים ביותר. המפיק המוזיקלי, ג'ורג' מרטין, סיפר על הפעם הראשונה שהאזין לשיר A Day in the Life:

אפילו בטייק הראשון שר ג'ון עם קול שעשה לי צמרמורות בכל הגוף


כאשר כתב ג'ון את השיר In The Life of, שאחר כך קיבל את שמו הידוע,A Day in the Life, הוא נתקל בקושי לגבי ה"גשר" של השיר. אז פנה לפול מקרטני וביקש את עזרתו, שנעתר ברצון ומיד נזכר בקטע שכתב ולא ידע מה לעשות אתו. כששמע ג'ון את הקטע הוא חשב שהוא יכול להשתלב באפן מושלם. על כך סיפר ג'ון:

זה היה שיתוף פעולה מצוין בין פול לביני. היה לי את הקטע I read the news today, oh boyופול תרם את הקטע שהיה לו, woke up, fell out of bed. אנחנו לפעמים עשינו דברים כאלה בשירים אחרים. אחרי שפניתי לפול הוא אמר לי "כן, בטח" וצ'יק צ'ק זה קרה בצורה מאד יפה. עיבדנו את השיר ועשינו עליו חזרות וזה הלך מאד חלק, דבר שאנחנו לא מצליחים לעשות לעתים קרובות. הכל הלך חלק וזרם בלי שום בעיות. כך, במקום שאכתוב "גשר" בעצמי, דבר שהיה לי אתו קושי, שילבנו את הקטע שכבר היה לפול שהיה יצא מאד מתאים


ג'ורג' מרטין סיפר:

זה עוד אחד מהשירים שכתבו ג'ון ופול, אבל כל אחד בנפרד. לג'ון היה רעיון לגבי השיר ואז אמר "אני לא יודע לאן להמשיך מכאן", ואז פול אמר "יש לי קטע שעבדתי עליו. מה דעתך שנשלב אותו בשיר שלך?". בסופו של דבר, זה הפך להיות ה"גשר" של השיר של ג'ון, כלומר שני הקטעים התמזגו והפכו לשיר אחד


החלק של ג'ון עוסק בכל מני כתבות שקרא בעיתון. על כך סיפר ג'ון:

כתבתי את השיר כשהעיתון Daily Mail מונח לפניי על הפסנתר, והוא פתוח על המדור News in Brief או Far and Near או איך שהם קוראים לזה. קראתי שם שתי כתבות, אחת הייתה בכותרת הראשית ועסקה בטארה בראון, היורש של מבשלת גינס, שנהרג במכוניתו בתאונת דרכים בלונדון. בעמוד הבא הייתה כתבה על 4,000 חורים שהתגלו בבלקבורן, לנקשייר


על החלק שלו סיפר פול:

זה היה קטע על הזיכרונות שלי מהתקופה שבה רצתי במעלה הדרך כדי לתפוס את האוטובוס לבית הספר, ואז היינו עולים לקומה השנייה ומעשנים סיגריה. אלה הזיכרונות שלי מימי הלימודים. אני זוכר שהייתי מעשן סיגריות מסוג Woodbine, ואז מישהו היה מדבר אלי ואני הייתי מתחיל לחלום בהקיץ. בנוסף, הכנסנו לשיר את המשפט I'd like to turn you on שהפך אותו לשיר היחיד באלבום Sgt. Pepper שנכתב כפרובוקציה מכוונת


אפשר להבחין בכל אחד משני החלקים המרכיבים את השיר A Day in the Life בטביעות אצבעותיו של זה שכתב אותו, ג'ון או פול. כך למשל, כשמתאר ג'ון את סדרת הכתבות שבעיתון, הוא עושה זאת תוך שימוש בתיאורים דמיוניים עד כדי פסיכדליים. כך למשל השורות האומרות:

I read the news today, oh boy Four thousand holes in Blackburn, Lancashire And though the holes were rather small They had to count them all Now they know how many holes it takes to fill the Albert Hall


לעומת ג'ון החולמני, מתאר פול הפרקטי, סדרה של פעולות ענייניות ומשימתיות שנהג לבצע בבקרים כשהיה תלמיד בית ספר. כך למשל השורות האומרות:

Woke up, fell out of bed

Dragged a comb across my head

Found my way downstairs and drank a cup

And looking up, I noticed I was late


גם בשירים אחרים שנולדו ממיזוג בין שני קטעים שכתבו ג'ון ופול בנפרד אפשר להבחין בכל אחד מהם באישיותו של הכותב. כך למשל, בשיר We Can Work It Out כתב פול האופטימיסט על כך שאפשר לגשר על הפערים ולהתפייס (Try to see it my way/Do I have to keep on talking 'til I can't go on?) ואילו ג'ון הפסימיסט כתב שהחיים מאד קצרים ואין זמן לבזבז (Life is very short, and there's no time). דוגמה אחרת היא השיר Baby, You're a Rich Man שבו כתב פול החומרי על האיש העשיר (You keep all your money in a big brown bag inside a zoo) ואילו ג'ון האמנותי כתב על "האנשים היפים", כינוי לאנשי האמנות והאופנה של שנות ה-60 (How does it feel to be/One of the Beautiful People). בתופעה דומה אפשר להבחין בשיר I've Got a Feeling, שבו כתב פול הרומנטיקן שיר אהבה קורע לב לאהובתו (All that I was looking for was somebody/Who looked like you) ואילו ג'ון הריאליסט מפגיש אותנו עם קרקע המציאות שאינה תמיד נעימה, כשכתב שלכל אחד הייתה שנה קשה (Everybody had a hard year).


הנה השיר We Can Work It Out:

https://www.youtube.com/watch?v=Qyclqo_AV2M


הנה השיר Baby, You're a Rich Man:

https://www.youtube.com/watch?v=i5m-sgtwFck


הנה השיר I've Got a Feeling:

https://www.youtube.com/watch?v=DbKPZd5oihc


בזמן העבודה על השיר A Day in the Life אמר ג'ון שהוא רוצה שתהיה בו אורגזמה קולית שמתחילה מאפס ומגיעה לשיא ואז לפורקן. אמנם הרעיון נולד בראשו של ג'ון אבל מי שהיה צריך להפוך אותו למציאות היה ג'ורג' מרטין. כשעלתה ההצעה להביא לאולפן תזמורת סימפונית שלמה על 90 נגניה, השיב מרטין שהתקציב, שגם ככה הלך והתנפח במהלך העבודה על האלבום, לא מאפשר זאת. אז הציע רינגו להביא חצי תזמורת ולהקליט אותה פעמיים וכך ליצור אפקט של תזמורת שלמה, וכך נעשה. הנגנים התבקשו להגיע לאולפני EMI ב-10 בפברואר 1967, כשהם עוטים מסכות או לובשים תחפושות. מספר חברים של ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו הוזמנו גם הם ליום ההקלטות באולפן, שהיה מקושט להפליא, וביניהם מיק ג'אגר, קית' ריצ'רדס, בריאן ג'ונס, מריאן פיית'פול, מייק נסמית' מלהקת The Monkees, דונובן וגרהם נאש, מלהקת The Hollies, אשר הצטרף בהרמוניות הקוליות, אך כמו רבים לפניו ואחריו, למעט בילי פרסטון, לא קיבל על כך קרדיט. מבחינת חברי הביטלס היום הזה לא היה סתם עוד יום הקלטות אלא מסיבה של ממש, אותה ימשיכו ארבעה חודשים מאוחר יותר, באותו אולפן ועם אותם מוזמנים, כאשר יבצעו את השיר All You Need is Love בשידור הלווייני הראשון בהיסטוריה.


הנה הקליפ של השיר A Day in the Life:

https://www.youtube.com/watch?v=usNsCeOV4GM


הנה הטייק הראשון של השיר A Day in the Life (עדיין בלי הקטע שכתב פול):

https://www.youtube.com/watch?v=4txyItk5lXY


11 views0 comments