ג'ון לנון סיפר שהמפגש הראשון של הביטלס עם הסמים היה עם חומר בשם בנזדרין. מי שהכיר להם את הבנזדרין היה המשורר רויסטון אליס, שההסילבר ביטלס חברו אליו ביוני 1960 וניגנו בערבים של קריאת שירה שהוא הוביל ושנערכו בבית הקפה ג'קארנדה. אליס לימד אותם לפרק משאבים שנקנו בבתי מרקחת ושנועדו להקלה על הנשימה, ולהוציא מהם את חומר הבנזדרין ולצרוך אותו כחומר ממריץ.
בהמשך שנת 1960, בהמבורג, נחשפו הביטלס לכדורים ממריצים בשם פרלודין, שהיו כדורי הרזיה שדיכאו תיאבון וגרמו לפרץ של אנרגיה. זה היה הסם הראשון שהם הכירו שבא בצורת כדור. הכדורים הללו אפשרו להם להחזיק מעמד בלילות הארוכים של הופעות במועדונים של המבורג. הכדורים הללו סופקו לביטלס ע"י ארבעה גורמים: המלצרים שדאגו שכל פעם שמישהו מהם מראה סימני עייפות יקבל כדור; טוני שרידן, הזמר הלונדוני שהביטלס הופיעו איתו בהמבורג; אסטריד קירשהר, החברה של סטיוארט סאטלקיף שהביאה להם את הכדורים מארון התרופות של אמה שביקשה לרזות; הקהל שנהג לשלוח להם כוסות בירה, צ'ייסרים וכדורי פרלודין לאות תודה על הופעתם על הבמה. אחרי שחזרו מהמבורג, חברי הביטלס המשיכו לקחת כדורים ממריצים אבל את כדורי הפרלודין החילפו בכדורים אחרים: dixies, black bombers ו-purple hearts - כולם אמפטמינים, שהוא חומר ממריץ המטפל בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בנרקולפסיה (נרדמות) ומדכא תיאבון. הכדורים הללו סייעו להם להחזיק מעמד בסדר היום העמוס שלהם, בעת הביטלמניה, של הופעות, הקלטות, ראיונות, נסיעות וכדומה. מל אוונס וניל אספינל, עוזריהם הנאמנים מליברפול, דאגו לספק להם את הכדורים הללו.
ג'ורג' סיפר שחלק מחברי הביטלס נחשפו לראשונה לקנאביס ב-1960, לאחר הביקור הראשון שלהם בהמבורג, אבל אז זה לא עשה עליהם רושם. הם קיבלנו מריחואנה ממתופף של להקה אחרת בליברפול אבל לא ניסו אותה עד שהגיעו להמבורג, שם הם עישנו בחדר הלבשה אבל חשבו שזה לא עושה להם כלום. בוב וולר, הדי.ג'יי של מועדון הקאוורן, סיפר שבמרכז ליברפול לא הייתה סצנת סמים מפותחת ולכן הביטלס עישנו מריחואנה מדי פעם כשהם נסעו להופיע בדרום ליברפול, שם קיבלו הספקה. אחת ההתנסויות המוקדמות שלהם עם קנאביס התרחשה ב-1 בינואר 1962, לפני האודישן הלא מוצלח שלהם בחברת דקה, כאשר שני זרים שהתנדבו לתת להם הוראות נהיגה בתוך לונדון בתמורה לטרמפ הציעו להם ג'וינטים בתוך הואן שבו הם נסעו. הקנאביס הפך להרגל קבוע רק אחרי הפגישה שלהם עם בוב דילן ב-28 באוגוסט 1964 במלון דלמוניקו בניו יורק. שם הציע להם לעשן ביחד מריחואנה שכן חשב שהביטלס היו מנוסים בזה לאחר שחשב שזיהה רמז לכך בשיר I Want to Hold Your Hand. כשהבין את טעותו, לימד את הביטלס לעשן ג'וינט וכך בילו את השעות הבאות. המריחואנה הפכה להרגל הקבוע של הביטלס ולדברי ג'ון, אי אפשר היה לדבר איתם ברוב היום מרוב שהיו מסטולים. ג'ון אף סיפר שב-26 באוקטובר 1965, ביום שהמלכה העניקה להם עיטורי MBE, הם עישנו קנאביס בשירותים בארמון בקינגהם. ב-24 ביולי 1967 הוסיפו הביטלס ובריאן אפשטיין את שמותיהם במודעה שהתפרסמה בעיתון טיימס ושקראה ללגליזציה של קנאביס. ב-18 באוקטובר 1968 עצרה המשטרה את ג'ון ויוקו לאחר שמצאה קנאביס בביתם, וב-12 במרץ 1969 נעצרו גם ג'ורג' ופטי על אותה עבירה. ככל הנראה, בשני המקרים הסם הושתל ע"י בלש משטרת לונדון, סרג'נט נורמן פילצ'ר, שחיפש פרסום.
בין השירים שנכתבו ברוח השימוש בקנאביס ניתן למנות:
השיר Got To Get You Into My Life משנת 1966:
השיר With A Little Help From My Friends משנת 1967:
המפגש הראשון של הביטלס עם סם ה-LSD היה במהלך ארוחת ערב שנערכה בביתו של רופא השיניים וחברו של ג'ורג' הריסון, ד"ר ג'ון ריילי, ב-27 במרץ 1965. אחרי הארוחה הגיש ריילי לאורחיו קפה שהמתיקו עם קוביות סוכר שללא ידיעתם, היו ספוגות ב-LSD. הביטלס ונשותיהם שחשבו שהכוונה של ריילי הייתה לבצע איתם אורגיה, עזבו את הבית בבהילות. הטריפ שהם חוו היה טריפ רע ומפחיד. עם זאת, ג'ון וג'ורג' המשיכו להשתמש ב-LSD, דבר שקירב בין השניים. פול לא היה מעוניין בו ורק בסוף דצמבר 1965 התנסה, יחד עם ג'ון ואחרים, בסם ה-LSD. למרות שלא היה משתמש כבד שלו, סיפר פול על השימוש בו בריאיון שהתקיים בביתו ב-17 ביוני 1967 עבור רשת הטלוויזיה ITN הנה קטע מהריאיון ששודר ב-19 ביוני:
בין השירים שמבטאים את השפעת סם ה-LSD ניתן למנות את:
השיר Day Tripper משנת 1965:
השיר Tomorrow Never Knows משנת 1966:
השיר She Said, She Said משנת 1966:
השיר Lucy In The Sky With Diamonds משנת 1967:
לפי בוב וולר, המפגש הראשון של הביטלס עם קוקאין היה ב-8 בדצמבר 1961. באותו ערב הופיעו הביטלס יחד עם הזמר דייבי ג'ונס, אשר נתן להם לנסות את הסם הזה. באותה עת, הקוקאין לא היה סם מוכר ורק מעט אנשים השתמשו בו. אחרי ההתנסות החד פעמית הזו, היה פול הראשון להשתמש בקוקאין באפן קבוע באמצע שנות ה-60, בעידוד ידידו, סוכן האמנות, רוברט פרייזר. פרייזר סיפק לכל חברי הביטלס קוקאין באפן קבוע. פול הפסיק להשתמש בקוקאין בשנת 1968 בעוד שיתר חבריו, בעיקר ג'ון ורינגו, המשיכו להשתמש בו עד לשנות ה-70.
אחד השירים שמשקף את השימוש בקוקאין הוא Come Together משנת 1969:
לפי הבמאי ריצ'רד לסטר, בעת שהותם של הביטלס באיי הבהאמה לצורך צילומי הסרט !Help, ראה שתי נערות מנסות לפתות את פול לקחת איתן הרואין אבל פול סירב. באמצע שנות ה-60, כך סיפר פול, חברו רוברט פרייזר שכנע אותו לקחת הרואין בטענה שזה אינו סם ממכר. ג'ון לנון החל להשתמש בהרואין מאמצע 1968 ועד תחילת 1970. בין ה-5 ל-9 במרץ 1970 התאשפזו ג'ון ויוקו במרפאה לונדון קליניק, כדי לעבור תהליך של גמילה מהרואין.
בין השירים המשקפים את השימוש בסם ההרואין ניתן למנות את:
השיר Happiness Is A Warm Gun משנת 1968:
השיר Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey משנת 1968:
השיר Cold Turkey משנת 1969:
Kommentare