מועדון הקאוורן בליברפול היה בראשיתו מועדון ג'אז. באותם הימים הייתה יריבות מאוד גדולה בין אוהבי הג'אז לאוהבי הרוק'נ'רול. ההבדלים ביניהם לא היו רק בטעם המוזיקלי אלא גם בסגנון החיים. בעוד שאוהבי הג'אז היו בוגרים יותר ונחשבו למתוחכמים וסנובים, אוהבי הרוק'נ'רול היו בדרך כלל בני נוער, ארסים ופראי האדם.
בראשית שנת 1960 הבעלים והמייסד של מועדון הקאוורן, אלן סייטנר, מכר את המועדון שנקלע לקשיים כספיים, לרואה החשבון שלו, ריי מקפול, שהיה אדם בעל חוש מפותח לעסקים. מקפול שהיה בין אוהבי הג'אז הבין את האובססיה ההולכת וגדלה בקרב בני הנוער לעבר הרוק'נ'רול והגיע למסקנה שעליו לשנות את פני המועדון אם הוא רוצה להצליח. עם זאת, משום שהוא לא רצה לאבד את קהל לקוחותיו אוהבי הג'אז החליט שבסופי השבוע יתקיימו ערבי ג'אז, בימי שלישי בערב תופיע להקת הבלו ג'ינס שניגנה תערובת של ג'אז ורוק'נ'רול ובימי רביעי בערב יתקיימו ערבים של רוק'נ'רול בלבד. על מקפול היה למצוא להקת רוק'נ'רול טובה ולשבצה בערבים הללו.
באותו זמן, אחרי חזרתם של הביטלס מהאמבורג, הציעה מונה בסט, אמו של פיט בסט ובעלת מועדון הקסבה, לריי מקפול לשכור את הביטלס עבור מועדון הקאוורן בערבים של ימי רביעי. הבעיה הייתה שהביטלס כבר התחייבו בפני האמרגן בריאן קלי להופיע בסדרה של הופעות שארגן באותם ערבים בשלושה מועדונים שונים: לית'רלנד טאון הול, לאת'ום הול ואיינטרי אינסטיטיוט. מאחר ומקפול היה מעוניין בביטלס הוא הציע להם להופיע בהופעות הצהריים של מועדון הקאוורן.
הופעות הצהריים במעדון הקאוורן היו רעיון מהפכני נוסף של מקפול, אשר זיהה את הפוטנציאל במאות המזכירות, הפקידים והמוכרים שיצאו להפסקות צהריים מבנייני המשרדים והחנויות הרבות שהיו בקרבת המועדון במרכז העיר. מקפול ידע שהקהל הצעיר הזה נמנה על אוהבי הרוק'נ'רול ולכן החליט כי החל מה-12/10/60 ייפתחו שערי הקאוורן בין השעות 13:00 ל-14:00 להופעות צהריים של רוק'נ'רול. הופעות אלה היו להצלחה מסחררת. לא רק שהצעירים רכשו כרטיסים כדי לצפות בהופעות הצהריים אלא שגם צרכו כריכים וקערות של מרק שנמכרו במזנון המועדון. אבל מקפול התקשה להשיג להקות רוק'נ'רול שיסכימו להופיע בשעות הצהריים משום שלרוב חבריה עבדו בעבודות רגילות בשעות היום, בדרך כלל במפעלים או בנמל, והופיעו רק בערבים. לעומת זאת, ג'ון לנון, ג'ורג' הריסון ופיט בסט היו פנויים להופיע בשעות הצהריים. ג'ון הפסיק להגיע לבית הספר לאמנויות, ג'ורג' עזב את עבודתו כשוליית חשמלאי בבית הכולבו בלקרס ופיט היה חסר עבודה. היחידי שלא היה פנוי היה פול מקרטני שבהוראת אביו, אחרי שעזב את לימודיו וחזר מהמבורג חסר כל פרוטה, השיג עבודה במפעל לסלילי חשמל מאסי אנד קוגינס שבליברפול. במפעל עסק פול בעיקר בניקיון החצר אך בעליו ראו בו פוטנציאל להתקדם. פול, ששכרו במפעל היה לא רע, לא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר מהמפעל ל-3 שעות ביום (שעה כדי להגיע לקאוורן ולארגן את הציוד שלו על הבמה, שעה גדי להופיע ושעה כדי לפרק את הציוד ולחזור למפעל).
ג'ון לא גילה הבנה רבה למצבו של פול ובתור מנהיג הלהקה הורה לו להתפטר מהעבודה ולהגיד לאביו שילך לעזאזל. ג'ון הסביר לפול שאין לו מה לפחד מאביו שכן הוא כבר לא יכול להרביץ לו כי הוא זקן. פול המשיך להתלבט ונטה להמשיך ולהיענות ללחציו של אביו לדבוק בעבודה הבטוחה במפעל ולא להמר על ההרפתקה הלא ברורה עם הביטלס. אמנם פול מאד אהב מוזיקה והשקיע רבות בקידום הלהקה אבל עדיין ראה בעבודה הזו עוגן חשוב שמביא יציבות בחייו.
לבסוף איבד ג'ון את סבלנותו, צלצל לפול והציב בפניו אולטימטום: או שהוא יצטרף להופעות הצהריים או שהוא מסולק מהביטלס. כאן הסתיימו ההתלבטויות של פול וב-9/2/61 בצהריים הופיעו הביטלס בהופעת הצהריים הראשונה במועדון הקאוורן. אילו בחר פול להישאר במפעל היה עולם המוזיקה מאבד את הצמד המוזיקאי הגדול ביותר ואת הלהקה הטובה ביותר בעולם.
