כאשר הציעו ג'ון, פול וג'ורג' לרינגו את תפקיד המתופף, במקום פיט, העמידו בפניו, יחד עם בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, תנאי אחד: לאמץ את התדמית החיצונית של הלהקה, בין היתר לוותר על התספורת DA שעיטרה את ראשו והייתה נפוצה בקרב בני הנוער אז, לאמץ את תספורת המופ טופ, זו עם הפוני שהפכה לסמל המסחרי של הלהקה.
בחלק א' סיפרנו על הקשיים שהיו לרינגו סטאר לעבור מהתספורת בסגנון DA לתספורת בסגנון המופ טופ.
התדמית החיצונית שאיפיינה את חברי הביטלס, אותה נדרש רינגו לאמץ, לא כללה רק תספורת מופ טופ ולבישת חליפות, היא כללה גם הצגת פנים מגולחות למשעי.
החל משנת 1960 החל רינגו לגדל זקן מלא וזה, יחד עם טבעותיו, היה לסמלו המסחרי האישי שלו. כל חברי להקתו הקודמת, רורי סטורם וההוריקנס, היו חפים מטבעות ומשיערות בפנים. בניגוד למעבר המהוסס של רינגו מהתספורת הקודמת לתספורת החדשה, בעניין הזקן המעבר היה חייב להיות חלק, תרתי משמע, וחד פעמי. הרי, את התספורת אפשר היה לשנות מעת לעת אבל זקן לא ניתן בקלות היה לגדל ולגלח לסירוגין. לכן, בעניין הזקן לא הייתה לרינגו ברירה אלא להיות צייתן, וכבר מרגע הצטרפותו ללהקת הביטלס היו פניו של רינגו חלקות לגמרי. רינגו שמר מרחק מהזקן בכל שנותיו עם הביטלס, והדבר היחיד שעשה בעניין שיערות פניו היה לטפח שפם החל משנת 1967. אבל אהבתו לזקן לא פגה ולו לרגע ומיד עם התפרקות הביטלס, בתחילת 1970, הוא חזר להציג על פניו זקן מלא שנשאר שם עד היום.
