מאד מקובל כי בלהקה יהיה סולן, כלומר זה שמבצע את השירים, וכפי שבאנגלית נהוג לכנות אותו "האיש שבחזית" (frontman). זהו בדרך כלל האיש המרכזי בלהקה, הרבה פעמים זה שהקים אותה או שמנהיג אותה, והוא זה שזוכה במרבית תשומת הלב של הקהל. עד כדי כך, שהרבה פעמים זוכרים רק את שמו. כך, מיק ג'אגר הוא "האיש שבחזית" בלהקת הרולינג סטונס, פרדי מקריורי בלהקת קווין, פול מקרטני בלהקת ווינגס, איאן אנדרסון בלהקת ג'תרו טאל, דני בסן בלהקת תיסלם, יובל בנאי בלהקת משינה וכן הלאה. יש מקרים שבהם יש בלהקה שני "אנשים שבחזית", אבל העיקרון דומה, שכן יתר חבריה נשארים בשורה השנייה. כך, למשל, רוג'ר ווטרס ודייויד גילמור בלהקת הפינק פלויד, או ארכדי דוכין ומיכה שטרית בלהקת החברים של נטאשה.
בראשית שנות ה-60 היה מקובל כי שמות הלהקות יסמנו מי הוא "האיש שבחזית". זו הייתה נוסחה שכונתה "המישהו והמה שהם" (Someone and The Somethings). כך, למשל Rory Storm and The Hurricanes, Gerry and The Pacemakers, Cliff Richard and The Shadows, Smokey Robinson and The Miracles ועוד. אומנם לרגע קצר, בשנת 1959, אמצו ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' הריסון את השם Johnny and The Moondogs עבור להקתם, אך די מהר ירד השם הזה והוחלף ב-The Silver Beetles, בווריאציות שונות, עד לשם המוכר, The Beatles. מבחינתם, למרות שג'ון היה המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, הוא לא היה "האיש שבחזית".
כאשר פגש ג'ורג' מרטין את הביטלס באולפני EMI, בשנת 1962, תהה מי "האיש שבחזית" של להקת הביטלס, ושקל להציע להם לשנות את שמה ל-John Lennon and The Beatles או, לחלופין, ל-Paul McCartney and The Beatles. די מהר הבין שללהקת הביטלס אין "איש בחזית" והחליט לזרום אתם. גם בריאן אפשטיין התלבט בעניין עוד לפני מרטין.
כאשר הקים ג'ון לנון את להקתו, בשנת 1956, הוא קרא לה The Blackjacks ואחר כך The Quarrymen. אמנם הוא היה אז הסולן, כלומר זה שמבצע את השירים, אבל לא אימץ את נוסחת "המישהו והמה שהם" בשם הלהקה. עם הצטרפותו של פול מקרטני ללהקתו, בשנת 1957, אפשר לו ג'ון לתפוס את משבצת הסולן לצדו, ולאחר שהצטרף אליה ג'ורג' הריסון, בשנת 1958, גם לו התאפשר לבצע מספר שירים, אם כי ג'ון ופול נשארו הדמויות המרכזיות של הלהקה. עם הצטרפותו של סטיוארט סאטקליף, בשנת 1959, גם הוא קיבל הזדמנות לבצע מספר שירים, ביניהם Matchbox, Wooden Heart ו-Love Me Tender, וכך כשהצטרף פיט בסט, בשנת 1960, ונהג לבצע מספר שירים, ביניהם Boys, Matchbox ,Wild in the Country ו-Pinwheel Twist. הנוהג הזה נמשך כשהצטרף רינגו סטאר ללהקת הביטלס, בשנת 1962, וביצע מספר שירים, ביניהם Boys ו-Matchbox. גם בלהקתו הקודמת, Rory Storm And The Hurricanes, ניתן לרינגו לבצע שירים, והמשבצת שלו בהופעות אף זכתה לכינוי Starrtime.
לאורך כל הקריירה של להקת הביטלס, למרות שהיו ג'ון ופול ה"אנשים שבחזית", הם דאגו לחלוק, במידה כזו או אחרת, את תפקיד הסולן עם ג'ורג' ורינגו, וזאת על-פי חוק בלתי כתוב, לפיו מי שכתב שיר או את חלקו העיקרי, יהיה זה שיבצע אותו. מאחר וג'ורג' התחיל לכתוב שירים רק במהלך שנת 1963 (Don't Bother Me) ורינגו רק בשנת 1968 (Don't Pass Me By), הם ביצעו עד אז גרסאות כיסוי לשירים שכתבו ג'ון, פול או מלחינים אחרים. כך למשל, ביצע ג'ורג' את השיר ?Do You Want To Know A Secret, שכתב ג'ון, או Everybody's Trying To Be My Baby, שכתב קארל פרקינס, ורינגו את Yellow Submarine, שכתב פול, או את Act Naturally, שכתבו ג'וני ראסל ו-ווני מוריסון. כך, בכל אחד מאלבומי הביטלס ביצע ג'ורג' שיר או שניים, ואילו באלבומים A Hard Day's Night, Magical Mystery Tour ו-Let It Be לא ביצע רינגו אף שיר. זאת, משום שחוסר הביטחון שלו, על רקע יכולתו הווקלית המוגבלת, לפעמים הביאה לכך שיעדיף רינגו לוותר.
דוגמה לחוסר הביטחון של רינגו הוא הקלטת השיר הכל כך מזוהה אתו, With A Little Help From My Friend, שאלמלא ג'ון, פול וג'ורג', כנראה לא היה מבוצע על-ידו. בספר Here, There and Everywhere: My Life Recording the Music Of The Beatles משנת 2006, מספר ג'ף אמריק, טכנאי ההקלטה של אולפני EMI, שנכח ברוב ההקלטות של הביטלס, כי אחרי שרינגו שוכנע לבצע את "השיר של רינגו" עבור האלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, הוא הקליט טייקים רבים שאף אחד לא היה מרוצה מהם, עד לשעות הקטנות של הלילה. רינגו, שהיה כבר תשוש בשלב הזה, החליט שהוא מוותר על כל העניין והולך הביתה לישון. ג'ון, פול וג'ורג' התעקשו להמשיך וכך ביצע רינגו טייק נוסף, כשהשלושה האחרים ממש מעודדים אותו. כך מספר אמריק:
הטקטיקה של ג'ון, פול וג'ורג' לתמוך ברינגו לשיר שוב ושוב עד שהתוצאה הכי טובה תתקבל, דווקא כשהוא הכי פחות מצפה לה, עבדה בעבר וגם בשיר With a Little Help From My Friends. כשרינגו ביצע את הטייק הכי טוב שלו, היו ג'ון, פול וג'ורג' סביבו, סנטימטרים ממנו, כשהם מנחים אותו ומריעים לו בלחש, תוך שהוא מתמודד עם האתגר הקולי עבורו. זה היה מפגן של אחדות נוגע ללב בין ארבעת חברי הביטלס
Hozzászólások