
כאשר התחילו הביטלס לעשות חזרות על השיר Get Back באולפני טוויקנהם, בין ה-10 ל-13 בינואר 1969, הם בצעו את השיר במקצב של רוק'נ'רול. פול מקרטני וג'ון לנון ביצעו את השיר כשג'ון שר את הקול המוביל, והתוצאה הייתה שיר רוק פרוע עם ביצוע קולי עוצמתי ומדהים. אפשר להגיד שהגרסה הזו של Get Back היא הגרסה של לנון.
בהמשך הפך פול את השיר לשיר פופ והוא כנראה צדק, משום שהגרסה הזו, הגרסה של פול, הפכה ללהיט בסדר גודל שלא בטוח שגרסת הרוק הייתה מגיעה אליו. מה שבולט בגרסת הפופ הרשמית הוא הגרוב של רינגו, העומס הקצבי החזק האופייני לפול, הגיטרה של ג'ון וקטעי הסולו הקלידים של בילי פרסטון.
הנה השיר Get Back:
הצמד אייק וטינה טרנר הוציאו בנובמבר 1970 אלבום בשם Workin' Together ובו גרסה משלהם לשיר Get Back, שאמנם שומרת על המבנה האינסטרומנטלי של הגרסה הרשמית של הביטלס, אך יש בה תחושה של שיר רוק, בעיקר בעזרת קולה המיוחד של טינה:
בנובמבר 1976 יצא הסרט All This and World War II עם גרסה מצוינת של רוד סטיוארט לשיר Get Back, ובה הוא עשה את מה שטרנר עשתה בגרסה שלה. לפני ביצוע השיר נשמע סטיוארט אומר damn it, bloody war(קיבינימט, מלחמה מזוינת), אחר כך נשמעים הצלילים הראשונים של ההמנון הבריטי, God Save the Queen, ואז פוצח סטיוארט בקול העוצמתי והייחודי שלו, ומבצע את Get Back:
コメント