צירוף המקרים הלא יאמן שהביא את הביטלס להמבורג

בספטמבר 1958, פתח אלן וויליאמס בית קפה בשם The Jacaranda, שהפך למקום מפגש של תלמידי קולג' ואמנים. בין הלקוחות נמנו ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון וסטיוארט סאטקליף. במרתף בית הקפה הופיעה להקה בשם The Royal Caribbean Steel Band. בימים שבהם הלהקה הזו לא הופיעה, הופיעה במקומה להקת The Silver Beetles.

יום אחד גילה וויליאמס כי להקת The Royal Caribbean Steel Band נעלמה ללא כל הודעה. אחרי מספר שבועות הגיע לוויליאמס מכתב ובו הם מספרים שקיבלו הצעה להופיע באחד המועדונים של העיר המבורג, שם הם נמצאים. וויליאמס החליט לנסוע להמבורג כדי לעניין את בעלי המועדונים לשכור להקות מליברפול באמצעותו. לפני הנסיעה, דאג וויליאמס להקליט על גבי סליל, באמצעות מכשיר הקלטה ביתי, את הלהקות שניהל במטרה להרשים את בעלי המועדונים של המבורג.

כשוויליאמס הגיע ליעדו פגש את ברונו מקושמידר, בעל מועדונים ברובע החטאים של העיר שהתעניין לשכור עוד להקות מאנגליה כדי למשוך לקוחות. וויליאמס השמיע לו את ההקלטה שהביא איתו אבל בגלל הלחות ההקלטה שובשה וכל מה שאפשר היה לשמוע היה רעשים. וויליאמס המאוכזב חזר הביתה כלעומת שבא ועם הזנב בין הרגליים.

בליברפול חזר ווילאמס לעיסוקיו ובין היתר, שכנע את האמרגן הלונדוני לארי פארנס לשכור את אחת הלהקות היותר טובות של ליברפול, Derry and The Seniors. פארנס הסכים וכשוויליאמס בישר את החדשות לחברי הלהקה, שהייתה תחת ניהולו, והציע להם להתפטר מהעבודות הרגילות שלהם כדי להקדיש זמנם לקריירה החדשה בלונדון. בסופו של דבר, העסקה עם פארנס לא יצאה אל הפועל וכשחברי הלהקה, שנשארו ללא עבודה, שמעו על כך, ניגשו אל וויליאמס זועמים כדי להרביץ לו. וויליאמס ניסה להרגיע אותם והבטיח להם שימצא להם תחליף ראוי בלונדון. חברי הלהקה החליטו לתת לו צ'אנס אחרון.

וויליאמס שהיה מיודד עם בעל בית קפה בשם 2i's, שהיה מאד מפורסם בסצינת הרוק של אותם הימים בלונדון, תכנן כמוצא אחרון להביא אליו את הלהקה בתקווה לשכנע אותו לתת להם להופיע. בית הקפה הזה שהיה ממוקם בלב רובע הסוהו אירח להקות וזמרים רבים, ביניהם טוני שרידן שהיה זמר הבית של בית הקפה באותה תקופה. כשוויליאמס וחברי להקת Derry and The Seniors הגיעו ללונדון ונכנסו לבית הקפה, וויליאמס לא האמין למראה עיניו. בצירוף מקרים שלא יאמן, גילה בין יושביו את ברונו קושמידר מהמבורג.

מסתבר שאחרי שוויליאמס עזב את המבורג, החליט קושמידר שנותר סקרן לנסוע לליברפול. קושמידר שלא ידע אנגלית ולא זכר את שם העיר ליברפול, הגיע בטעות ללונדון. כששאל קושמידר בבית המלון איפה בית הקפה שבו מנגנים להקות וזמרי רוק (קושמידר התכוון ל-Jacaranda) הופנה לבית הקפה 2i's וזה היה בדיוק באותו ערב.

כשוויליאמס ראה את קושמידר קפץ מיד על המציאה והשמיע לו את להקת Derry and The Seniors. קושמידר התלהב ושכר אותם עבור מועדון ה-Kaisekeller שבבעלותו בהמבורג, וכולם היו מרוצים.

כעבור זמן, כאשר קושמידר פתח מועדון חדש בהמבורג בשם Indra, וביקש מוויליאמס לשלוח לו עוד להקות, הוא נמנע מלשלוח את להקת The Silver Beetles שהייתה להקה בינונית. וויליאמס פנה ללהקת Rory Storm and The Hurricanes אבל היא כבר הייתה מחויבת להופעות. אז פנה ללהקת Gerry and The Pacemakers, אבל חבריה לא היו מעוניינים לנסוע להמבורג. מתוך ייאוש וכמוצא אחרון פנה וויליאמס ללהקת The Silver Beetles אשר מיד הסכימו. לפני הנסיעה להמבורג הלהקה צירפה אליה את המתופף פיט בסט ושינתה את שמה ל-The Beatles.

הלהקה הופיעה תחת השם The Beatles בפעם הראשונה במועדון Indra בהמבורג ב-18 באוגוסט 1960. כעבור כארבעה חודשים בלבד, ב-27 בדצמבר 1960, The Beatles הופיעו באולם Litherland Town Hall בליברפול, אחרי שחזרו מהמבורג, ואף אחד בקהל לא האמין שהלהקה המופלאה שמופיעה בפניהם היא אותה להקה בינונית ששמה היה The Silver Beetles, והשאר היסטוריה.

על כך אמר מרק לוויסהון, היסטוריון הביטלס החשוב ביותר, לפחות בעיניי, כי בלי אלן וויליאמס לא היה המבורג, ובלי המבורג לא היו The Beatles.