פול לא לוקח אחריות לריאות

ב-16 ביוני 1967 פורסמה במגזין Life כתבה בשם The New Far Out Beatles, מאת תומס טומפסון. המאמר עסק בגישה החדשה של הביטלס כלפי ההצלחה, החיים והמוזיקה. העיתוי של הכתבה לא היה מקרי, הביטלס היו בנקודת מפנה אחרי שהפסיקו להופיע, עסקו בפרויקטים אישיים ובילו חודשים באולפן בעת הקלטת האלבוםSgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band. לפיכך, הביטלס כמעט ולא נראו בציבור כ-9 חודשים, בין אוגוסט 1966 ועד מאי 1967.

במסגרת הכתבה צוטט פול מקרטני כמי שאומר:

נכון, אנחנו הולכים לאבד מעריצים. אבדנו מעריצים גם בליברפול כשהורדנו את מעילי העור ולבשנו חליפות. אבל אין טעם לדרוך במקום. הגענו לנקודה שבה אין יותר מחסומים מבחינה מוזיקלית. עכשיו, הרגע הזה, הלילה הזה, זה איפה שאנחנו נמצאים כרגע.

טומפסון סיפר בכתבה שפול מאמין שסם ה-LSD יכול לשמש תרופה לכל. פול הוסיף ואמר בהקשר זה:

אחרי הכל, זה פתח לי את העיניים. אנחנו משתמשים בעשירית מהמוח שלנו. תחשבו מה יכולנו להשיג אם היינו משתמשים בחלק החבוי של המוח. משמעות הדבר שיכולנו לגלות עולם חדש. אם הפוליטיקאים היו לוקחים LSD לא היו מלחמה או עוני או רעב.

למרות שזה לא היה החלק העיקרי במאמר, זה משך הרבה מאד תשומת לב ציבורית, ושלושה ימים מאוחר יותר, ב-19 ביוני 1967, הגיע צוות טלוויזיה של רשת ITN (או Independent Television News), לביתו של פול כדי לראיין אותו. הריאיון שודר באותו ערב והנה חלק ממנו:

שאלה: לקחת LSD?

פול: בערך ארבע פעמים

שאלה: מאיפה השגת את הסם?

פול: טוב, אתה יודע, אני לא יכול להגיד מאיפה השגתי את הסם, אתה יודע, זה לא חוקי וכל זה. זה טיפשי מצדי לספר מאיפה.

שאלה: אתה לא חושב שהיית צריך לשמור את זה כעניין פרטי?

פול: טוב, העניין הוא כזה, נשאלתי שאלה ע"י העיתון, והאפשרות שלי הייתה האם לשקר או לספר את האמת. החלטתי לספר את האמת, אבל בעצם לא רציתי לספר כלום, כי אני לא מנסה להפיץ את השימוש בסם. אבל הכתב ההוא הוא איש תקשורת ואני הייתי שומר את זה כעניין פרטי אם גם הוא לא היה מספר על זה. אבל הוא רצה לספר, כך שזו בעצם אחריותו ולא אחריותי.

שאלה: אבל אתה אישיות ציבורית וסיפרת על זה. היית צריך לדעת שזה יהיה בעיתונים.

פול: כן, אבל לספר על זה זה רק לומר את האמת. אני לא מבין על מה כולם כועסים.

שאלה: אתה חושב שעכשיו עודדת את המעריצים שלך לקחת סמים?

פול: אני לא חושב שזה משנה. אני לא חושב שהמעריצים שלי ייקחו סמים כי אני לקחתי. אבל זה לא משנה יותר. נשאלתי האם לקחתי או לא לקחתי סמים, ומכאן העניין עד כמה זה ילך רחוק ואנשים ייקחו בגלל זה סמים זה עניינם של העיתונים, וגם הטלוויזיה. הנה, אתה מפיץ את זה כרגע, ממש ברגע זה. זה משודר בטלוויזיה לכל הבתים בבריטניה, והייתי מעדיף שזה לא ישודר. אבל אתה שואל אותי את השאלה הזו ואתה רוצה שאגיד את האמת ואני אומר את האמת.

שאלה: אבל בתור אישיות ציבורית, יש לך אחריות, שלא...

פול: לא, לך יש אחריות. לך יש אחריות לא להפיץ את זה עכשיו. אני מוכן לשמור את זה כעניין פרטי אם גם אתה תשמור את זה כעניין פרטי. אם תשמור את זה בשקט, אז גם אני.

אחרי פרסום הכתבה, יישרו חברי הביטלס קו והציגו חזית אחידה. ג'ון אמר לביוגרף של הביטלס, האנטר דייויס:

אני אף פעם לא הרגשתי אחריות בגלל שראוי בי מושא להערצה. זה שגוי מצד האנשים לצפות לזה מאתנו. מה שהם עושים זה להטיל עלינו את האחריות שלהם, כמו שפול אמר לתקשורת כשהודה שלקח LSD. אם הם היו אחראים לא היו מספרים על זה. הם היו צריכים להיות מספיק אחראים ולא להדפיס את זה, אם באמת היו דואגים שאנשים לא יחקו אותנו.