כמה נהנה ג'ורג' להשתחרר מהעול להיות ביטל

בין החודשים ספטמבר לדצמבר 1966, אחרי שהחליטו הביטלס להפסיק להופיע, התחילה העיתונות להעלות השערות שהלהקה התפרקה, דבר שאילץ את בריאן אפשטיין לקיים מסיבת עיתונאים כדי להכחיש את השמועות. אפילו בדצמבר של אותה שנה, נאלצו הביטלס בעצמם לפרסם הכחשה לשמועות הללו. על רקע השמועות הללו והעובדה שהלהקה לא הוציאה חומרים חדשים לקראת חג המולד כפי שעשתה בשנים הקודמות, הוחלט בחברת EMI להוציא אלבום אוסף, היחיד שיצא בתקופתם, בשם Oldies But Goldies.

ב-14 בספטמבר 1966 טסו ג'ורג' ופטי למומביי שבהודו וכדי שדבר הביקור לא ייוודע, נרשמו במלון שבו שהו, מלון Taj Mahal המפורסם, תחת השמות הבדויים מר וגברת סם וולס. עם זאת, לא חלף זמן רב עד שזהותו האמיתית של ג'ורג' התגלתה ואז החליט שהסיכוי היחיד לזכות בשקט הוא לקיים מסיבת עיתונאים שבה יענה על השאלות של כל נציגי התקשורת שחגו סביב המלון ואז לברוח למקום אחר. מסיבת העיתונאים נערכה במלון ב-19 בספטמבר ויום לאחר מכן, נתן ג'ורג' ראיון בלעדי לכתב ה-BBC בהודו, דונלד מילנר, שבו סיפר על תחומי העניין שלו בקשר לתת היבשת ולתרבות המזרח. הריאיון ארך כ-10 דקות שרובן שודרו ב-BBC ב-11 בדצמבר 1966.

בביקור בהודו בילה ג'ורג', בין היתר, עם ראווי שנקר וקיבל ממנו שיעורים בנגינת הסיטאר. על כך סיפר ג'ורג':

כשנתקלתי לראשונה בתקליט של ראווי שנקר הייתה לי הרגשה שאיפשהו אמצא אותו. אחר כך פגשתי אותו ביוני 1966 בלונדון, בביתה של איאנה דווה אנגדי, מייסדת החוג Asian Music Circle. פשוט התקשר אלי מישהו וסיפר לי שראווי יהיה שם. האמת היא שהעיתונות ניסתה להפגיש אותנו עוד לפני כן, אחרי שניגנתי בסיטאר בשיר Norwegian Wood, כי רצו לצלם אותנו ביחד אבל אני סירבתי כי ידעתי שאפגש אתו בנסיבות הנכונות וזה באמת מה שקרה. אחרי המפגש, הוא הגיע אליי הביתה וקיבלתי ממנו כמה שיעורים על איך לשבת ולהחזיק נכון את הסיטאר. בספטמבר, אחרי שהפסקנו להופיע ושג'ון נסע להשתתף בסרט How I Won the War, נסעתי להודו לכשישה שבועות. בהתחלה טסתי למומביי ושהיתי במלון Taj Mahal אבל אנשים גילו די מהר שאני שם. אז נסעתי לראווי והתחלתי ללמוד אצלו לנגן בסיטאר. ראווי נתן לי שיעורים וגם אחד מהתלמידים שלו ישב לתרגל איתי. הירכיים שלי הרגו אותי מהישיבה על הרצפה, אז הביא לי ראווי מורה ליוגה כדי לעשות תרגילים גופניים. זו הייתה תקופה נהדרת. הייתי יוצא לטייל, מבקר במקדשים ועושה קניות. נסענו לכל מקום ובסוף עלינו לקשמיר ונשארנו בבית סירה באמצע הרי ההימלאיה. זה היה מדהים. הייתי מתעורר בבוקר ובחור קטן, מר באט, היה מביא לנו תה ועוגיות ויכולתי לשמוע את ראווי בחדר הסמוך, מתאמן בסיטאר. זו הייתה התחושה הראשונה שהייתה לי כשהשתחררתי מהעול להיות ביטל וכמה נהניתי ממנה. בחברה שלנו, אנו נוטים, בדרכים עדינות, לסווג את עצמנו ואת האחרים, וגם הממשלה עושה את זה. פתאום מצאתי את עצמי במקום שבו הרגשתי כאילו חזרתי לשנת 5,000 לפני הספירה וזה היה נפלא.