ילדי הביטלס האחרים - אבא פול והבן פיליפ

אניטה קוקרן הייתה צעירה בת 15 כשפגשה את פול, החבר הראשון שלה. זה קרה ביום אחד בשנת 1962, זה היה בזמן שהיא טיילה ברחוב מת'יו בליברפול עם חבר משותף. כך היא סיפרה:

זה קרה שבועיים לפני יום ההולדת ה-16 שלי. הלכתי למועדון הקאוורן ופול הלך ברחוב מת'יו עם ג'ון לנון. ידיד שלי שהכיר אותו הציג אותי בפניו. ניהלנו שיחה קצרה ואז נפרדנו בלחיצת ידיים. זה לא היה דבר רגיל שמישהו ילחץ לך יד באותם ימים. כשפול נגע ביד שלי הוקסמתי ממנו. היה בו משהו, לא כמו הבחורים האחרים שהכרתי. הוא נראה יותר מתוחכם ובטוח בעצמו. התאהבתי בו מיד. חשבתי שהוא ממש נחמד. הוא נראה לי האיש המושלם. צריך לציין שלא היה לי חבר עדיין. הייתי בסך הכל ילדה ובתולה. ואז שאל אותי פול אם ארצה ללכת אתו לתאטרון בניו ברייטון ביום שישי בערב.

אניטה הסכימה וכך, בדיוק בערב יום הולדתה ה-16, היה הדייט הראשון שלה עם פול. כך היא סיפרה:

זה היה יום ההולדת ה-16 שלי ואני אפילו זוכרת מה לבשתי. צפיתי בפול, ג'ון, ג'ורג' הריסון ופיט בסט, שהיה אז מתופף הביטלס, מופיעים על הבמה באולם טאוור באלרום. אחר כך אז הלכנו לבית קפה בליברפול בשם ג'ו. שתינו קפה ופטפטנו כמה שעות ואז פול שאל אותי אם אני רוצה ללכת אתו למסיבה.

המסיבה התבררה כסוג המסיבות שאניטה הצעירה לא הייתה רגילה להן, אבל היא כבר הייתה מאוהבת בפול וסמכה עליו. כך סיפרה:

צריך להבין שמאוד אהבתי אותו. הוא היה הכל בשבילי. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואני אמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא נראה לי כל כך מיוחד. חשבתי שהוא אביר בשריון נוצץ. אני זוכרת שהלכתי אתו למיטה עם הבגדים. הייתי ביישנית מדי מכדי להוריד אותם. אני לא מאמינה שנשארתי שם ולא חזרתי הביתה. הייתי בדיוק בת 16 באותו לילה. אמרתי לו שמעולם לא עשיתי את זה לפני כן והוא הרגיע אותי, אבל הייתי מאוד מתוחה. עשיתי את זה כי הוא רצה ואני חיבבתי אותו. רק רציתי לרצות אותו. הייתי עושה כל מה שהוא היה מבקש ממני. לא ידעתי על זה דבר ולא ידעתי אם אני עושה את הדבר הנכון. חשבתי שהוא מחבב אותי, שהוא לא היה איתי אם הוא לא היה אוהב אותי. חשבתי שהלילה הזה היה ההתחלה של משהו. אבל נחתתי לקרקע המציאות כשהוא השאיר אותי בתחנת האוטובוס לאחר מכן ואמר לי "ביי". הוא אפילו לא קבע לראות אותי שוב. לא בכיתי עד מאוחר יותר כשהייתי בבית.

בסופו של דבר, יצר שוב פול קשר עם אניטה והיא קיבלה מאז גישה למעגל הפנימי של הביטלס והחלה לבלות הרבה במועדון הקאוורן עם חברים, מחכה לכל סימן מפול:

הייתי חלק מהתפאורה של פול עם הרבה בנות שהיו בחדר ההלבשה של הקאוורן. היינו מפטפטות אתו וכל הזמן קיוויתי שפול יבחר בי. הוא יכול היה לקחת את מי שרק רצה, והוא ידע שאני זמינה עבורו. הוא היה מחייך אלי חיוך קטן או מקדיש לי שיר. היינו הולכים לדירה של חבר ופול ואני היינו מתנשקים ומתמזמזים. פול היה האדם היחיד שהלכתי אתו. אני זוכרת שפעם באתי לדירה של חבר ומסיבה כלשהי פול לא היה שם. החבר'ה שיחקו "אמת או חובה" עם בקבוק שהיה מסתובב על הרצפה. הבקבוק הסתובב אלי ואני הייתי צריכה להיות עם ג'ון. אבל הוא ידע שאני מאוהבת בפול. ג'ון היה נשוי אז לסינת'יה והכל היה מאוד דיסקרטי. מדי פעם הייתה סינת'יה נכנסת למועדון הקאוורן, אבל ג'ון היה מרחיק אותה מהזירה. הוא נהנה מהבנות שהיו שם, בדיוק כמו האחרים.

פול ואניטה המשיכו במערכת היחסים ביניהם שכללה סקס. אניטה סיפרה:

בסך הכל קיימתי איתו יחסי מין רק שלוש פעמים, וב-16 החודשים שהייתי איתו, מעולם לא הלכתי עם אף אחד אחר אבל ידעתי שלפעמים הוא הלך עם בנות אחרות. זה היה ​​משהו שהייתי צריכה לקבל. זה כאב, אבל פשוט הייתי צריכה לקבל את זה. בפעם השנייה שהייתי עם פול חשבתי שזו הוכחה שהוא אוהב אותי אבל מהר מאוד הבנתי שאני תמימה. בשלב הזה הביטלס הפכו לפופולריים יותר. אני עדיין קיוויתי שאמשיך לצאת עם פול, אבל עמוק בפנים ידעתי שזה נהיה בלתי סביר. הם התפרסמו והיו בנות שהשליכו את עצמן לעברם. ידעתי בלבי שבסופו של דבר הצלחתם תוציא אותם מליברפול והוא ייצא מחיי. אני חושבת שהרבה אנשים ידעו שזה מה שהולך לקרות.

אניטה החלה לאט לאט להבין שמערכת היחסים שלה עם פול אינה קיימת מבחינתו, ושבשבילו זה היה מדובר רק בסקס:

לקראת התקופה האחרונה שלהם בליברפול, התחיל פול להשתנות. הוא נהיה קר יותר. הוא התייחס למערכת היחסים שלנו כאל דבר מיני. הוא הבהיר שלא הייתי משהו מיוחד בשבילו. אני זוכרת את הפעם האחרונה שהיינו ביחד. הלכתי עם חברה לדירה של ג'ון וסינת'יה. סינת'יה לא הייתה בבית והחברה שלי הייתה עם ג'ון ואני הייתי עם פול. זה היה הלילה שאני מאמינה שנכנסתי להריון ממנו.

אניטה הייתה בת 17 כשנכנסה להריון, בסוף אפריל 1963, וכעבור שבועיים היא ראתה את פול בפעם האחרונה בדירת חבר, כאשר פול מתבדח ורומז שאניטה היא בחורה קלה להשגה, ואז היא זרקה עליו כוס. כך היא סיפרה:

הוא הבהיר כמה אני לא חשובה לו. הוא היה כל כך גס. לא יכולתי להתאפק וזרקתי עליו כוס. הוא נתן לי סטירה וקרא לי בשמות. רצתי הביתה. הייתי הרוסה.

לאניטה לא היה כל ספק שפול הוא האבא של התינוק שבבטנה. היא עבדה באותה תקופה כקלדנית ולא הייתה לה כל יכולת כלכלית לגדל ילד:

מעולם לא היה לי שום ספק שפול היה אביו של התינוק. כתבתי לו שאני בטוחה שהתינוק שלו אבל לא קיבלתי ממנו תשובה, אז הלכתי עם אמי לראות את אביו של פול, שהיה ממש נחמד. הוא נתן לנו כוס תה, אבל אז אמר: "פול אומר שהוא לא מכיר אותך. זה כל מה שאני יכול להגיד לך". נפגעתי מאוד...

נהוג בשנות ה-60, הוכנסה אניטה בתקופת ההיריון למוסד לאמהות לא נשואות, כדי להמתין שם ללידה, רחוק מעין הציבור. שם, הצוות ניסה לשכנע אותה שהאופציה היחידה שבפניה היא לוותר על התינוק ולמסור אותו לאימוץ. כך סיפרה אניטה:

הלכתי לבית האם והתינוק. היה טראומתי מאוד ללכת למקום כזה. ניסיתי להתנתק מכל רגש כלפי התינוק. אני זוכרת שהייתי רואה את פול ואת האחרים בטלוויזיה. הוא היה אז עם ג'יין אשר ואני הייתי לבד.

אניטה ילדה את בנה, פיליפ פול, ב-10 בפברואר 1964 בזמן שפול היה בסיבוב ההופעות הראשון של הביטלס בארצות הברית. כך מספר אניטה:

אני זוכרת שהביאו לי את התינוק ואמרו לי: "תאכילי אותו". הסתכלתי עליו והתאהבתי בו. חשבתי שהוא מדהים וממש רציתי לשמור עליו. היו לו עיניים כהות, כמו לפול. אמרתי לאמא שלי שאני לא יכולה להיפרד ממנו...אני זוכרת שהתבאסתי שלא יכולתי לרשום את שם משפחתו של פול בתעודת הלידה של פיליפ. לא חשבתי שזה צודק שפול לא נותן לתינוק את שמו. רציתי שיכירו מי אביו של פיליפ. לפחות נתתי לו את השם פול כשמו האמצעי

משפחתה של אניטה, בצעד יוצא דופן, הסכימה שתשמור את התינוק אבל בתנאי שפול יתמוך בו כלכלית, במרץ 1964, לאחר זרם בלתי פוסק של מכתבים ומברקים שלא נענו, פנתה משפחתה של אניטה לעורך הדין דניס גרין כדי לנסות להשיג מפול את התמיכה הכספית שהיו זקוקים לה. גרין יצר קשר עם דיוויד ג'ייקובס, עורך הדין שטיפל בענייני הביטלס, והסביר ​​לו כי אניטה ומשפחתה הם אנשים כנים והגונים ואין להם שום כוונה לפגוע בפול או בקריירה שלו. הוא הוסיף שאניטה רוצה רק מימון לקניית עגלה לתינוק. ההצעה הראשונה שניתנה לאניטה הייתה לשלם לה כ-2 ליש"ט לשבוע לפרנסת הילד עד שיגיע לגיל 21. כך סיפרה אניטה:

חבר של אמא שלי בא ואמר שאנחנו לא צריכים להסתפק בסכום כל כך נמוך ושפול יכול להרשות לעצמו לפחות עוד פאונד אחד בשבוע. על כן, תבענו סכום גבוה יותר. הייתי פשוט מעשית, וחשבתי על הילד שלי.

לאחר מכן, הוחלט להציע לאניטה 5 פאונד בשבוע. עורך הדין של אניטה לא הסכים ועמד לזמן את פול לבית המשפט ולבקש בדיקת דם. ימים ספורים לפני הזימון הגיעה הצעה חדשה מפול, והפעם לתשלום חד פעמי בסך 5,000 ליש"ט, אבל בליווי שלושה תנאים: ראשית, על אניטה לוותר על כל הטענות שלה כלפי פול ואסור לה לזמן אותו שוב לבית המשפט; שנית, אסור לה אפילו לרמוז שהוא האבא של התינוק; ושלישית, אסור לה לחשוף את פרטי ההסכם ביניהם.

ב-23 באפריל 1964 נחתם ההסכם בין אניטה לחברת NEMS, והכסף שולם ע"י החברה, ולא ע"י פול עצמו. אליסטר טיילור, עוזרו של בריאן אפשטיין, סיפר בספרו, With The Beatles, משנת 2011:

הביטלס הופיעו המון. הם היו ארבעה גברים צעירים ובריאים, וכמובן שהיו סביבם בנות. אין בזה שום דבר מפתיע. היו אז הרבה תביעות אבהות, אבל זו של אניטה הייתה שונה. בריאן שילם כי הפעם זה היה נכון, או ככל שידענו זה היה נכון. לא היו אז בדיקות DNA, אבל פול ידע שיש סיכוי טוב שהילד שלו. אם זה היה מתפרסם זה היה עלול להיות הרה אסון. הרי הביטלס שווקו כקבוצה של בחורים טהורים ולכן האמהות היו נותנות לבנותיהן המתבגרות ללכת להופעות שלהם. הרולינג סטונס היו השחורים והביטלס היו הלבנים. מדוע לדעתכם הנישואים בין ג'ון לסינת'יה נשמרו בסוד כל כך הרבה זמן? בימים ההם אלילי פופ בגיל לא היו מתחתנים. והמקרה הזה היה גרוע יותר, שכן מדובר היה בילד מחוץ לנישואין. אז הוסכם לשלם ומי שנתן את הכסף לא היה פול אלא בריאן.

אמנם הייתה אניטה מחויבת בהסכם הסודיות, אך לא כך משפחתה וחבריה. כשביקרו הביטלס בליברפול, ב-10 ביולי 1964, הופצו עלונים שהאשימו את פול על כך שאינו תומך בבנו, והטקסט הבא הועבר לעיתונות:

שמי פיליפ קוקרן ואני רק ילד קטן...נראה שאהבת את אמי מספיק כדי לחטוא ולספק את תאוותך, נתת את כספך כדי להסתיר את השקר, אבל, מר פול מקרטני, אבא, אתה גורם לאמא שלי לבכות.

אניטה התחתנה בינואר 1975 עם אדם בשם כריסטופר האוארת', שהסכים לגדל עם אשתו את פיליפ ושני ילדים שנולדו להם. כשפיליפ היה בן שמונה, סיפרה לו אמו שפול מקרטני הוא אביו הביולוגי.

בשנת 1983, פרסם פיטר בראון לראשונה, בספרו The Love You Make, את הסיפור של אניטה, והעיתונות הצליחה לאתר אותם. הפרסום זעזוע את פיליפ בן ה-19, שנכנס לסחרור והחל לצרוך סמים. פיליפ התאשפז במרכז גמילה בלונדון, שם שהה שנתיים וחצי, עד שהתגבר על התמכרותו. אניטה סיפרה:

העובדה שפול הוא האבא של פיליפ גרמה לנו רק לצרות. כבר מההתחלה אנשים ידעו על זה. צלמים ניסו לצלם אותו בעגלה וכשהוא הגיע לגיל 19 הכל יצא בעיתונים, ואני התחלתי לקבל מכתבי שנאה חולניים ממעריצים מאד מוזרים. ג'ון לנון נורה רק שנתיים לפני כן, ודאגתי ממה שהמעריצים הללו עלולים לעשות לפיליפ. חשבתי שהוא ירגיש יותר טוב אם אגיד לו שפול אינו אביו אלא מישהו אחר, אז אמרתי לו ששיקרתי ושפול מקרטני אינו אבא שלו. חשבתי שכך ימשיך עם החיים שלו הלאה.

השקר של אמו עזר לפיליפ למשך זמן מה. באמצע שנות ה-90, כשפיליפ בן 30, הוא החליט להשאיר מאחוריו את כל הרכילויות בליברפול ולעבור ללונדון, שם הכיר בחורה בשם מלאני, אתה התארס. היה נראה שחייו של פיליפ נכנסים למסלול מסודר בפעם הראשונה, עד שסיפורו, שנמכר ע"י קרוב משפחה לצהובון תמורת סכום בן חמש ספרות, פורסם, דבר שגרר הצהרות מצדם של אניטה ושל פול, שבהן הכחיש, כל אחד, כי פול הוא אביו של פיליפ. כך סיפר פיליפ:

זה היה נורא. אף אחד מחבריי בלונדון לא ידע על זה כלום ואז הייתי פתאום בעמודים הראשונים של כל העיתונים, בתור הבן הלא חוקי של פול מקרטני. לא הצלחתי לחזור לעבוד מאז שכל זה התפוצץ. אני מרגיש כל כך נבוך. כשידעתי שהסיפור עומד לצאת שוב, התקשרתי לאמא שלי והצעתי שנבקש ממקרטני לעשות בדיקת DNA כדי להראות שאני לא הבן שלו וכך כולם יפסיקו לכתוב על זה. ואז היא אמרה לי שהוא כנראה כן אבא שלי. הכל כבר היה מאחורי ועכשיו אי הוודאות חזרה. אני יכול להבין למה אמא ​​שלי שיקרה לי וכך ניסתה להגן עלי. אבל אתה יכול לדמיין איך הרגשתי? במשך 20 השנים הראשונות של חיי חשבתי שפול מקרטני הוא אבא שלי ושנאתי את זה. ואז אמרו לי שהוא לא אבא שלי, ושמחתי, ממש שמחתי. ועכשיו אמרו לי שרוב הסיכויים שזה כן הוא. וזה נורא.

ב-14 במאי 1997 שלח עורך הדין של פיליפ מכתב לפול ובו ביקש לעבור בדיקת DNA כדי לדעת אחת ולתמיד האם הוא אביו. פיליפ אמר:

אני רק רוצה לדעת. הדבר הזה רודף אותי כל חיי. עזבתי את ליברפול וחשבתי שהשארתי מאחורי את כל הספקולציות. הייתי מאושר. קניתי בית עם ארוסתי וחסכנו כדי להתחתן בשנה הבאה ואז הסיפור נמכר לעיתון וכל העניין שוב התפוצץ. זה כמו הר געש שממשיך להתפרץ. אני רק רוצה לחזור לחיים הנורמליים שהיו לי. אני מאמין שרק בדיקת DNA יכולה לסגור את העניין אחת ולתמיד ולהפסיק את ההשערות. אני מקווה שהוא לא אבא שלי. אני לא אוהב את האיש ואני לא אוהב את מה שהוא עשה לאמא שלי. הוא התייחס אליה כמו אל בובת סמרטוט שהרים וזרק מתי שרצה...לפחות אם נעשה את בדיקת ה-DNA, הספקולציות יסתיימו ואני אוכל לחיות חיים שקטים. הוא יודע שאני לא רוצה לפגוש אותו. אני אף פעם לא מסתובב על יד הבית שלו. גם אם הוא לא יערוך את בדיקת ה-DNA אבל יודה שמה שאמא שלי אמרה נכון, אכבד אותו קצת יותר. אבל אני לא חושב שהוא יעשה את זה.

אחרי 33 שנים של שתיקה, על פי תנאי ההסכם, החליטה אניטה באותה שנה, יחד עם פיליפ, להעניק ריאיון לעיתון Daily Mail בניסיון לספר את הסיפור שלה ולעזור לבנה למצוא את האמת בדבר אביו הביולוגי (הציטוטים הובאו משם). הסיפור של אניטה ופיליפ ירד מהכותרות עם הזמן, ככל ששני הצדדים והם לא קיימו עוד קשר עם התקשורת. לא ידוע האם פול ערך בדיקת DNA, אבל נראה שהם פתרו את העניין באופן פרטי, הרחק מעין הציבור.