ביוני 2004 דיווח העיתון Times שתייר בריטי בן 41, בשם פרייזר קלוטון, רכש בשוק הפשפשים שמחוץ לעיר מרלבורן, אוסטרליה, מזוודה מלאה תמורת 34 דולר, בתנאי שלא יוכל לבדוק את תכולתה מראש. כשפתח את המזוודה, גילה קלוטון לתדהמתו שהיא עמוסה במזכרות של הביטלס, כולל תמונות, תכניות של הופעות והקלטות שלא ראו אור קודם לכן. העיתון דיווח, כי בין ההקלטות היו גרסאות אלטרנטיביות שהקליטו ג'ון ופול לשירים של הביטלס. מומחים האמינו שמדובר באוסף האבוד של מל אוונס. באוגוסט של אותה שנה, בדק מומחה אספנות של פריטי הביטלס את תוכן המזוודה וקבע שהצילומים וההקלטות אינם מקוריים אלא העתקים שנעשו בשנות ה-90, ושאין בהן ביצועים או שירים לא מוכרים, ועל כן, אין לאוסף כל ערך אספני.
אז מי היה מל אוונס שרק המחשבה על כך שפריטי הביטלס שנמצאו במזוודה היו שייכים לאוסף הפרטי שלו עוררה כזו התרגשות?
מל אוונס נולד בליברפול ב-27 במאי 1935. דבר לא ידוע על ילדותו והפרט המוקדם ביותר עליו, למעט תאריך הולדתו, הוא שבשנת 1961 הוא נשא לאשה בחורה מקומית בשם לילי ושבאותה שנה נולד בנם, גארי. אוונס עבד כטכנאי טלפונים במשרד הדואר שבמרכז ליברפול.
בשנת 1962 הגיע אוונס, בזמן הפסקת הצהריים שלו, לאכול את ארוחתו במועדון הקאוורן, ואז ראה לראשונה הופעה של להקה שקראה לעצמה הביטלס. עם הזמן, התיידד אוונס עם ג'ורג' הריסון שהמליץ עליו בפני ריי מקפאל, בעל המועדון. שחיפש מישהו שיעבוד כשוער של המועדון. אוונס קיבל את התפקיד בזכות ממדיו הגדולים. מה הוא לא ידע הוא שאוונס אמנם היה ענק, אבל גם בחור עדין, ולכן כולם כינו אותו "הענק העדין".
ב-11 באוגוסט 1963 התחיל אוונס לעבוד עבור הביטלס, בתור שומר ראש, נהג והסבל של הציוד שלהם. אוונס עבד לצדו של ניל אספינל, שהתחיל לעבוד עם הביטלס כשנתיים קודם לכן. בגלל עומס ההופעות שהלך וגדל היה זקוק אספינל למישהו שיעזור לו.
כך ג'ורג' סיפר:
פעם אחת היה ניל אספינל חולה והיינו צריכים שמישהו יסיע אותנו ללונדון, אז ביקשנו ממל. כבר הכרנו אותו והוא היה אדם נחמד. הוא היה צריך לקחת חופשה מהעבודה כדי להסיע אותנו. ככל שסיורי ההופעות הלכו והתרחבו למקומות רחוקים, הבנו שאנחנו חייבים שמישהו נוסף ינהג בטנדר שלנו כדי שניל יוכל לדאוג לדברים האחרים. אז עזב מל את העבודה שלו ועבר לעבוד אתנו.
כך סיפר רינגו סטאר:
מל התחיל לעבוד עבורנו בשנת 1963. הוא היה שומר הראש שלנו, והיה נהדר למרות שלא היה מסוגל לפגוע באף אחד. הוא היה ממש גדול וכשהיה אומר "'סליחה, תנו לבחורים לעבור" כולם היו זזים הצידה. הוא היה מאד חזק ויכול היה להרים את מגבר הבס בעצמו, שזה היה נס. הוא היה צריך לעבוד בקרקס.
עם השנים הפך אוונס ליותר מסתם נהג או שומר ראש של הביטלס. אוונס הפך לאיש אמון שטיפל בכל צורכיהם ואף השתתף במספר הקלטות. אפשר לשמוע אותו שר בשיר Yellow Submarine, מנגן אורגן בשיר You Won't See Me, סופר ומכה על הפסנתר בהקלטת השיר A Day In The Life, מנגן מפוחית בשיר !Being For The Benefit Of Mr. Kite, מנגן טמבורין בשיר Dear Prudence, מנגן חצוצרה בשיר Helter Skelter, שר קולות רקע בשירים What's The New Mary Jane ו-(You Know My Name (Look Up The Number ומכה בסדן בביצוע של השיר Maxwell's Silver Hammer בסרט Let It Be.
בשנת 1968 גילה אוונס את להקת Badfinger (שאז נקראה The Ivys) ועזר לה לקבל חוזה הקלטות. אוונס השקיע מאמצים רבים להביא את הלהקה להצלחה, הפיק את רוב אלבומם הראשון, Magic Christian Music, כולל הלהיט No Matter What, וסייע להם בהפקת אלבומם השני, No Dice. כל זה עד שביל קולינס, מנהל הלהקה, חש מאוים ממנו והרחיק אותו מהלהקה.
אוונס הפיק גם את השיר Water To A Stone של להקה בשם Rupert's People, אך ספג ביקורת קשה על עבודתו. הוא גם הפיק את האלבום של קית' מון, Two Sides Of The Moon, בשנת 1974, אך פוטר בגלל האיכות הירודה של ההקלטות.
אחרי פירוק הביטלס, איבד אוונס עוגן חשוב בחייו וניסה להמשיך הלאה למרות רצף המשברים שחווה, בעיקר כישלונו כמפיק מוזיקלי ומשבר בנישואיו, שהוביל לפרידה מאשתו, לילי, בשנת 1973. אוונס נשאר קרוב לחברי הביטלס גם אחרי פירוק הלהקה, וכך, בין היתר, נהג להצטרף לג'ון לנון ולרינגו סטאר, כל אחד בנפרד, לערבים של שתייה.
בשנת 1975, עבר אוונס להתגורר בלוס אנג'לס, אחרי שנפרד מאשתו, שם הכיר בחורה בשם פרן יוז, ושניהם עברו להתגורר ביחד. אוונס גם החל לכתוב ספר זיכרונות בשם Living With The Beatles Legend, יחד עם סופר צללים בשם ג'ון הרני. חברת ההוצאה לאור, Grosset and Dunlap, חתמה אתו על חוזה לפרסומו, ואף נקבע כי ב-9 בינואר 1976, יירד כתב היד לדפוס. בנוסף, הקים אוונס להקה חדשה בשם Natural Gas, המורכבת ממספר חברי להקת Badfinger לשעבר, ונקבע מועד לתחילת ההקלטות.
בדצמבר 1975, הגישה פרודתו בקשה לגירושין והדבר הכניס את אוונס למצב נפשי קשה. ב-4 בינואר 1976, אחרי ששתה כמויות גדולות של אלכוהול ונטל כדורי ואליום, מצאה אותו בת זוגו, פרן, בוכה ולכן הזעיק את הרני, שותפו לספר, שמצא אותו ממרר בבכי ומסומם. הרני לקח את אוונס לחדר השינה שבקומה העליונה, כשזה מבקש ממנו לסיים את הספר. דיבורו של אוונס נעשה חסר הגיון עד שלפתע שלף רובה מאחת המגירות. הרני, שלא ידע שהרובה לא טעון, ניסה לקחת ממנו את הנשק אבל אוונס, שהיה גדול וחזק ממנו נאבק בחזרה. פרן הזעיקה את המשטרה ואמרה לארבעת השוטרים שהגיעו, שבן זוגה מסומם ומחזיק נשק. שניים מהשוטרים, דיוויד קרמפה ורוברט ברנון, עלו במהירות לקומה העליונה ואז, עפ"י דיווח המשטרה, אוונס כיוון אליהם את הרובה. השוטרים, שגם הם לא ידעו שהרובה לא טעון, הורו לו להניח את הנשק על הרצפה, אבל כאשר אוונס סירב, ירו לעברו שש יריות, כשארבע מהן פגעו בו והרגו אותו במקום.
חברו של אוונס, הזמר הארי נילסון, דאג לשרפת גופתו, עפ"י הצוואה, ולטקס אשכבה, שנערך ב-7 בינואר 1976, ובו השתתפו ג'ורג' מרטין וניל אספינל. אפרו של אוונס נשלח למשפחתו באנגליה, אך אבד בדואר, אם כי בסופו של דבר נמצא.
אחד ההיבטים העצובים ביותר במותו העצוב של אוונס הוא הבחירה של חברי הביטלס לא להגיע ולהשתתף בטכס האשכבה. אמנם הם שלחו את תנחומיהם, אבל מהתנחומים של ג'ורג', למשל, עולה טעם מר של יחס די אטום מצד ארבעתם כלפי אוונס: מל אהב את העבודה שלו, הוא היה מבריק, חבל שהוא נהרג. עד היום אני ממשיך לחשוב "מל, איפה אתה?" חבל שהוא לא כאן אתנו, הוא היה כל כך כיפי ועוזר. הוא יכול היה לעשות הכל. הוא אהב את מה שהוא עשה ולא הייתה לו שום בעיה לשרת אותנו. כל אחד משרת מישהו בדרך כזו או אחרת, אבל יש אנשים שלא אוהבים את הרעיון. למל לא הייתה שום בעיה עם זה. הוא היה צנוע מאוד, וזה לא היה מתחת לכבודו לעשות את מה שביקשנו, ולכן הוא היה מושלם עבורנו כי זה היה בדיוק מה שהיינו צריכים.
Comments