אחת הדמויות הקרובות לביטלס הוא אלף ביקנל אבל משום מה, מעטים שמעו עליו. אז מי הוא אלף ביקנל?
אלף ביקנל עבד, החל מסוף שנות ה-50, כנהג בחברת השכרת רכבי יוקרה ובין לקוחותיו נכללו דיפלומטים, אנשי עסקים ושחקנים, ביניהם דייויד ניבן וצ'ארלס בואייר.
בתחילת אוקטובר 1964, נשמעה דפיקה בדלת ביתו של ביקנל וכשפתח את הדלת ראה מולו אדם שהציג את עצמו כעובד של חברת NEMS, ובפיו הצעה לעבוד כנהג של להקת פופ כלשהי. כששאל ביקנל באיזו להקה מדובר, האיש ענה שמדובר בלהקת הביטלס ושבריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, קיבל עליו המלצות כנהג מסור, נאמן ושומר סוד. ביקנל הראה עניין בהצעה והוזמן לריאיון קבלה בדירתו של אפשטיין. ביקנל הגיע לדירה במועד שנקבע, והתבקש לשבת ולהמתין. כדי להנעים לו את זמן ההמתנה הונחו לפניו בקבוק ויסקי, בקבוק קוקה קולה, חפיסת סיגריות, ואגוזים. אחרי שעתיים נאמר לו שאפשטיין לא יתפנה אליו ונשלח הביתה. ביקנל היה בטוח שבזה הסתיים מבחינתו סיפור הביטלס עד שכעבור מספר ימים קיבל שיחת טלפון ממישהו שהציג את עצמו כעובד של חברת NEMS. האיש שמעבר לקו ביקש מביקנל להגיע לכתובת מסוימת עם מכונית מסוג לימוזינה. מאחר ולביקנל לא הייתה מכונית מהסוג הזה הוא צלצל לחבר שלו שברשותו לימוזינה וביקש ממנו שישאיל לו אותה. ביקנל הגיע לכתובת המיועדת וכעבור זמן קצר נפתחה הדלת האחורית ונכנסו לתוך המכונית ארבעה בחורים צעירים. ביקנל ראה במראה כי אלה היו ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר. במושב שעל יד הנהג התיישב בחור שלא הכיר ושהציג את עצמו בשם ניל אספינל. ביקנל התחיל לנסוע לכתובת שמסר לו אספינל ובכל רמזור אדום שעצר התגודדו סביב המכונית מעריצים ומעריצות נלהבים. ככל שהנסיעה נמשכה והעצירות ברמזורים אדומים התרבו, התחילו לרדוף אחר הלימוזינה מכוניות, אוטובוסים, אופנועים, אופניים ואנשים רצים וצועקים שהביטלס בתוך הרכב. כשהוריד את חברי הביטלס בכתובת הייעודה, אמר לו ג'ורג', שחטף מכות כל הדרך מהקפיצות:
הו אלוהים, הראש המסכן שלי
ביקנל חשב לעצמו שזה כנראה הולך להיות התפקיד הקצר ביותר שמילא אי פעם אבל ניל הרגיע אותו וכך הפך ביקנל לנהג של הביטלס.
בתור הנהג של הביטלס, לבש ביקנל חליפה כחולה, חולצה לבנה ועניבה. בהתחלה חבש גם כובע, אלא שכעבור מספר ימים זרק לו אותו ג'ון מחלון המכונית באמצע נסיעה ואמר לו:
אתה לא צריך את זה, אלף. אתה אחד מאתנו מעכשיו.
ביקנל הסיע את ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו במכונית מסוג Austin Princess שהעמידה לרשותו חברת NEMS, ושמספר הרישוי שלה היה SST 626. זו הייתה אחת משתי המכוניות היחידות בלונדון עם חלונות כהים (השניה הייתה שייכת לשחקן פיטר סלרס). מאוחר יותר, הסיע ביקנל את חברי הלהקה במכונית מסוג Royce Royce Phantom V של ג'ון, ושהוצב בה מכשיר טלוויזיה. לעיתים, כשאחד מחברי הביטלס רצה למשוך פחות תשומת לב, הסיע אותו ביקנל ברכב רגיל ולא בולט. ביקנל הסיע את חברי הביטלס למסעדות, למועדנוים, לבתים שלהם, לבתי מלון, לאולפני הקלטות, לאולפני הטלוויזיה או הרדיו וכדומה. בשלב די מוקדם, העמיד ג'ון לרשותו דירה במרחק של כקילומטר וחצי מביתו בוויברידג', כך שיוכל להסיע אותו בהתראה קצרה, גם בערבים.
יום אחד שאל אותו ג'ון האם יהיה מוכן לעזור להם במהלך סיורי ההופעות שלהם, לצדם של ניל אספינל ומל אוונס. ביקנל השיב בחיוב ומאז נכח בכל ההופעות של להקת הביטלס בבריטניה ובחו"ל, כולל בארה"ב, בשנים 1965 ו-1966. אז חווה ביקנל מה המשמעות של להיות בעין הסערה. ביקנל סיפר:
כשהם ירדו מהבמה הם היו הרוסים. דאגתי שיהיו להם במכונית מגבות יבשות וסיגריות, וברגע שהדלת נטרקה אחריהם היינו עפים משם.
ביקנל סיפר על זמני ההמתנה לביטלס כשהם היו על הבמה, בצילומים או בהקלטות:
הייתי משחק שחמט עם ניל אספינל, אבל אני לא חושב שאי פעם סיימנו משחק, כי תמיד היה משהו לעשות
ביקנל היה איתם כשהביטלס פגשו לראשונה את אלביס פרסלי, ב-27 באוגוסט 1965, והוא מאד התרשם כשאלביס פנה אליו בתואר "אדוני".
ב-2 בדצמבר 1965, הסיע ביקנל את הביטלס לסקוטלנד, לקראת הופעה שתוכננה למחרת בגלאסגו. הוא נהג בכביש המהיר M1 עד שמשאית שנסעה על ידו אותתה לו לעצור בצד. על מה שקרה סיפר ביקנל:
נהג המשאית אמר לי "'אני חושב שנפלה לך גיטרה בדרך". לא יכולתי להאמין למה ששמעתי. יצאתי מהרכב ולניל אספינל ואני היינו המומים ממה שראינו. בגג המכונית קשרתי 14 גיטרות של הביטלס ואחת הרצועות שהחזיקו שתיים מהן הייתה קרועה וגיטרה אחת הייתה חסרה. חשבתי לעצמי שאצטרך לקחת טרמפ הביתה. כי הייתי בטוח שיפטרו אותי במקום. אמרתי לניל "כדאי שאתה תגיד להם" וניל אמר "לא, אתה תגיד להם". ניגשתי לדלת האחורית של המכונית ואמרתי להם "אני חושב שאיבדנו גיטרה". ג'ון אמר לי "אם תמצא אותה, תקבל בונוס". תמיד פחדתי מג'ון ואז שאלתי אותו בחשש "מה הבונוס?" והוא ענה "תקבל את העבודה שלך בחזרה"
ביקנל נאלץ לסובב את המכונית ולחזור כל הדרך במהירות איטית כדי למצוא בחושך ובגשם את הגיטרה. כעבור מספר קילומטרים מצאו פיסות עץ ומיתרים של הגיטרה שנפלה. זו הייתה גיטרה מסוג Gretsch Country Gentleman שהייתה שייכת לג'ורג'. בסופו של דבר, ביקנל לא פוטר.
באמצע שנת 1966 השתתף ביקנל בהקלטת השיר Yellow Submarine , ועל כך סיפר:
עשיתי כמה אפקטים קוליים ושרתי במקהלה. אפשר לשמוע אותי עושה אפקט של עוגן יורד למים, בעזרת שרשרת וקופסת פח עם מים, ואז אומר Full steam ahead, Mr Bo'sun.
הקשר שלו עם הביטלס הסתיים באוגוסט 1966, כאשר הם הפיסקו להופיע והפכו ללהקת אולפן.
אחרי שעזב את הביטלס המשיך ביקנל לעבוד כנהג אצל מספר אנשי עסקים, עד שבשנת 1980, עבר תאונה עם מסור, בזמן שעבד בגינה, וכתוצאה ממנה זרועו הימנית נותרה כמעט חסרת תנועה. אז פרש ביקנל ועבר להתגורר בצפון ויילס. כדי להקל על מצבו הכלכלי, החליט ביקנל לנצל את הקשר שלו ללהקה המפורסמת בעולם. והחל לאסוף את סיפוריו, ואף הדפיס כרטיס ביקור שבו היה כתוב:
אלף ביקנל, הנהג של הביטלס בשנים 1964-65-66
בנוסף, אסף ביקנל צילומים שצילם בשנים ההן וג'ורג' כתב לו המלצה, שבחלקה נכתב:
אלף ביקנל חווה רגעים שונים עם הביטלס במשך אותן השנים...כל מי שהוכה ע"י חוליית הבריונים של אימלדה מרקוס בפיליפינים הוא חבר שלי
מצויד בכל אלה, החל ביקנל להרצות באירועים ובכנסים, אך למרות פניות מהתקשורת הצהובה, הוא תמיד סירב למכור סיפורים עסיסיים על ימיו עם הביטלס.
בשנת 1989 ניסה ביקנל למכור במכירה פומבית חמש הקלטות של הביטלס, שהוקלטו בשנים 1963 ו-1964 ושג'ון נתן לו במתנה עם סיום עבודתו. בהקלטות אלה ניתן לשמוע את הביטלס קוראים מהתנ"ך מזמורים נוצריים, כמו The Lord Is My Shepherd ו-There is a Green Hill Far Away בקולות מצחיקים, את פול שר Over the Rainbow ומדקלם שירי ילדים, את ג'ורג מנגן דמו של השיר Don't Bother Me, ואת חברי הביטלס מבצעים דמואים לשירים If I Fell, Love Me Do ו-It Won't Be Long ועוד. בסופו של דבר, רק שתיים מתוך חמש ההקלטות נמכרו למעריץ גרמני, תמורת כ-12,000 ליש"ט.
באותה שנה פרסם ביקנל ספר וסרט וידאו בשם Baby You Can Drive My Car, המתאר את חוויותיו עם הביטלס. בשנת 1995 יצאו מהדורות חדשות לספר ולקלטת הוידיאו, תחת השם Beatles Diary, ובשנת 1999 יצאה גרסה נוספת של הספר תחת השם Ticket to Ride: The Ultimate Beatles Tour Diary.
ב-9 במרץ 2004, הלך ביקנל לעולמו בגיל 74.
הנה הביטלס קוראים מהתנ"ך מתוך ההקלטות של אלף ביקנל:
הנה השיר Love Me Do מתוך ההקלטות של אלף ביקנל:
הנה השיר It Won't Be Long מתוך ההקלטות של אלף ביקנל:
הנה הסרט Beatles Diary:
Comments